מלבד שהיה ילד מיוחד, היה דניאל ילד רגיל, שגר בבית רגיל בכפר
רגיל. הוריו של דניאל היו הורים רגילים לגמרי. לאבא של דניאל
קראו גיורא ולאמא שלו קראו אורנה. שמות רגילים.
דניאל היה תלמיד רגיל והיו לו חברים רגילים. אבל היה לו חלום
לא רגיל. על חלומו הבלתי רגיל לא סיפר לאף אחד - לא להוריו
הרגילים ולא לחבריו הרגילים. במה עוד דניאל היה ילד מיוחד?
ובכן, איך לומר, דניאל נראה קצת מוזר. כשאומרים "מוזר" חושבים
קודם כל על משהו כמו 4 ידיים ו-3 עיניים, או על שניהם יחד.
לדניאל לא היו 4 ידיים ולא 3 עיניים. הוא נראה מיוחד משום שהיה
לו שיער ארוך מאוד, שחור וחלק, ופנים לבנים לבנים, ואור קטן
בעיניים, כאילו דלקו בהן שתי נורות זעירות. דניאל היה ילד שקט.
הוא לא השתולל ולא עשה מה שכולם עושים. למשל כשכולם צחקו,
דניאל שתק. כשכולם היו עצובים, דניאל היה מחייך. דניאל היה
מיוחד גם משום שחבריו לכתה צחקו עליו לעיתים קרובות. והם צחקו
עליו משום שבאחד השיעורים הוא ביקש מהמורה ציפורה לצאת לרגע
לשירותים, והוא לקח עימו איפור שחור, עיפרון ואודם.
כשנכנס בחזרה לכתה, מאופר היה דניאל בעייניו בצורה שעלולה
להפחיד ילדים בכתה ו', לבש שרשרת ניתים דוקרניים על צווארו
והתיישב במקומו. בשקט. לא אמר מילה. דניאל היה מיוחד כי למרות
כל הצחקוקים שתמיד היו סביביו, נראה כי הוא נשאר שלו ורגוע בכל
מצב. חבריו לכתה לא באמת "בריאים בשכלם" בשביל שהוא יהיה חבר
שלהם באמת. הוא מזוייף לידם. הוא לא באמת צריך אותך. יש לו את
הדיסקים שלו ואת המחשב שלו. ואת החברים הדמיוניים שלי.
אמא של דניאל פעם אמרה לדניאל שמה שחשוב באמת זה למצוא מישהו
שתמיד יהיה איתו, שיאהב אותו באמת. שלא משנה מה הוא יעשה ואיך
הוא יראה , הוא יהיה שם בשבילו.
תחילה דניאל ניסה להתידד עם בני כתתו, להתייד באמת,אך הוא
התייאש מיד. הוא הבין כי איתם - אי אפשר למצוא אהבה. ושאני
אומרת אהבה אני לא מתכוונת לאהבה כמו בין בני זוג אני מתכוונת
אהבה בין חברים, כמו שיש ביני לבין החברים שלי! כל הזמן הזה
שדניאל חיפש, הוא לא ידע שהחבר הכי טוב שלו יושב ממש לידו.
בעצם זו היא... זו שתמיד צחקה עליו הכי מכולם, שתמיד ירדה עליו
והלבינה את פניו ברבים, בסוף היא... זאת שמס' פעמים גררה את כל
הכתה לפעולות זימה נגד דניאל המסכן. אבל דניאל לא הרגיש מסכן.
כי עכשיו לדניאל יש חברה חדשה...