ערב אחד שאני וחברה שלי ישבנו על הספה וראינו איזה אחד שמנסה
בכוח לסחוט איזה חיוך מהפרצוף שלנו, חברה שלי בספונטניות טהורה
עשתה מעשה שלא יתואר, היא סגרה את הטלויזיה בלי סיבה או אזהרה
מראש, פשע אמיתי.
"תום, אנחנו חייבים לשנות",
-"בסדר ליטל, מחר אני יקנה קורנפלקס אחר, עכשיו את מוכנה
להפעיל שוב את הטלויזיה?".
"אני לא צוחקת תום, ברצינות, בוא נעשה הערב משהו מיוחד, אנחנו
מבזבזים את החיים שלנו על התוכניות הטיפשיות האלה", פשי אה,
ואני תמיד חשבתי שסיינפלד זה חינוכי.
"או.קיי ליטל, מה את רוצה לעשות, סטריפ פוקר?". אמרתי לה
בצחוק, לא ציפיתי לתשובה שקולה ורצינית,
-"למה לא", היא אמרה ומחשבות החלו לטווח את כל החלק המת במוח
שלי שנקרא יציאה משיגרה. אבל בכל זאת, התעשתתי והחלטתי לשחק את
המשחק שלה.
-"יודעת מה ליטל, אין בעיות, רצית קיבלת, תביאי קלפים".
היא עזבה את החדר ותוך אולי עשר שניות חזרה עם חפיסה של קלפים
חדשה לגמרי, אפילו לא ידעתי שיש לנו בכלל קלפים, אבל כנראה
שכן, למרות שהם היו חדשים לגמרי ועדיין עטופים בנייר האריזה
שלהם.
"משמונה ומעלה?" שאלתי אותה והיא השיבה בחיוב.
היא חילקה את הקלפים והרגשתי את כל הגוף שלי רועד עם כל קלף
שהיא חילקה, ובראשי לא הפסקתי לדמיין אותה ערומה לגמרי על
השטיח, ומחשבות זימה החלו לבצבץ בתוך עמקי המחשבה.
הסתכלתי על הקלפים, היה לי שלישיית נסיכים ועוד שני קלפים חסרי
כרך, הרגשתי שהפריט לבוש הראשון עומד לרדת, ולא בהכרח אצלי.
"שני קלפים בבקשה?", פניתי אליה ולא הפסקתי לנסות ולזייף ללא
הצלחה "פני פוקר".
-"תיקח לבד", היא אמרה, והרגשתי את איך הרצון להפשיט אותה הולך
וגובר. "האם אני שומע את מילות התיסכול יוצאות מתוך גרונך",
ניסיתי לעקוץ אותה, להפוך את העסק לקצת יותר רציני.
החלפתי את שני הקלפים ובמזל משמיים אחד מהקלפים היה עוד נסיך,
כך שהייתה לי רביעיה נוצצת, וההוא למטה כבר החל להתעורר.
"טוב, ליטל, על כמה את מהמרת?", שאלתי אותה ולא הפסקתי להסתכל
על הקלפים שלי, הרחתי את ריח הניצחון באוויר.
"על הכל" היא אמרה.
-"מה?", שאלתי והדבר היה לי להפתעה, ידעתי שזה יהיה קל, אבל לא
עד כדי כך.
-"מה ששמעת, עכשיו תראה את הקלפים".
"אין בעייה, רצית על הכל, קיבלת, מי שמפסיד מוריד את כל הבגדים
שלו". היא הייתה לחוצה, הייתי יכול לשמוע את זה מהקול שלה,
יכול להיות שזאת הייתה גם התרגשות, בכל מקרה, בלי הרבה קיטש
מיותר הנחתי את הקלפים על השטיח, וראיתי איך העיניים שלה
נפתחות, ריח הניצחון עלה באוויר.
"כל הכבוד תום, נראה שניצחת", אבל לא כך היה הדבר, היא אמרה את
המשפט הזה והציבה מולי רביעיית אסים מהגיהנום, ההשפלה הייתה
מלאה, והעיניים שלי עמדו לצאת מחוריהן.
"יאללה, אני לא מאמין, את פשוט זונה", אבל במקום להעלב היא
צחקה, צחוק לגלגני כזה, שגורם לך לרצות לקבור את עצמך באותו
רגע.
-"עכשיו תתחיל להוריד", היא אמרה ואני פשטתי לאט את בגדי עד
שנשארתי עירום לגמרי מהראש על לכפות הרגליים, לא רציתי לחשוב
אפילו על המבוכה הזאת, שרק אני ערום והיא לבושה, פשוט אין לי
מזל.
-"טוב, אז מה עושים עכשיו?, נמשיך לשחק?", שאלתי אותה וציפיתי
שהיא תחלק שוב את הקלפים והפעם ידי תהיה על העליונה, אבל לא כך
היה. -"יודע מה, אין לי סבלנות לעוד סיבוב, תזדיין הספונטניות,
בוא נלך למיטה", כל שריר בגוף שלי רעד, וכל בן אדם בעולם היה
יכול להבחין באותו רגע איך כל האנרגיות המיניות באות לידי
ביטוי (תחשבו לבד).
-"לא חמודה, לא במיטה, כאן, על השטיח, רצית ספונטניות?, את לא
בורחת לי עכשיו, תשכחי מזה". באותו רגע שסיימתי את דברי קפצתי
עליה והתחלתי לפשוט אותה מבגדי עד שנינו היינו ערומים לגמרי,
ועשינו את זה כל הלילה על השטיח ששבוע שלם היה בניקוי יבש אחרי
זה (איכס!!), והחלטנו לשמור אותו לנצח, הפעם הראשונה שעשינו את
זה לא על מיטה או על שיש מטבח.
מאותו יום היא לא הפסיקה לחשוב על דברים משוגעים לעשות, דברים
שאם היית שואל אותי לפני שנה הייתי אומר לך שהתחרפנת לגמרי,
שבוע אחרי זה היא לקחה אותי לעשות באנג'י ולצנוח צניחה חופשית.
אחרי שבועיים שנינו נסענו לאילת ושכבנו ערומים כל היום על
החוף, היא הייתה ממש משוגעת ומיום ליום הדברים שהציעה כבר גבלו
בתחום המוסריות החברתית והאנושית, עד שלבסוף נפרדנו, העסק כבר
הגיע לי מעל לראש, והקש ששבר את גב הגמל היה היה אורגייה
קבוצתית עם עוד עשרה אנשים, לבסוף החלטתי לחזור לשיגרה כי
בינינו למרות כל הדברים הספונטנים והמשוגעים שיש בעולם ,למרות
הכל אין כמו לשבת בערב ולראות פופוליטה עם כוס בירה קרה ביד.