היה לי פעם חבר כזה שקט, הוא כמעט אף פעם לא דיבר, גם לא נראה
לי היה לו משהו להגיד, אבל בכללית הוא היה פשוט ביישן.
עד היום אני לא חושב שהוא היה שפוי, למען האמת, למרות כל
התמימות שהציג הוא היה בן זונה אמיתי, ממש ריחמתי עליו.
יום אחד הוא בא אלי לדירה ואמר לי שאני הבן שהכי קרוב אליו
ושיש לו משהו חשוב לספר לי שלא ידעתי עליו. שהתחלה חשבתי שהוא
סתם מדבר שטויות, הרי לבן אדם כזה סביר להניח שאין משהו חריג
שקרה לו או שיש לו להסתיר, סתם אחד נורמלי כזה, בחיים לא היית
חושב עליו שהוא בן זונה, אבל ממש בן זונה, בכל מובן המילה.
יצאתי מהדירה שלי ושאלתי אותו לאן הולכים, אבל הוא פשוט אמר לי
להכנס. עד היום אני לא חושב שהוא נהנה מעצם הדיבור, לדעתי זה
גרם לו סבל, לפעמים זה היה פשוט מעצבן, הייתי יכול לדבר איתו
ולחשוב שאתה מדבר עם עצמך, בואו נגיד את זה ככה - מגדל צנון
הוא בחיים לא יהיה, משתי סיבות: אחת זה שפשוט הוא לא אוהב
צנון, ושנית הוא אלרגי לאדמה, כך שזה די מגביל. בכל מקרה,
שיחקתי את המשחק שלו ונתתי לו לעשות כרצונו בלי להתנגד או
להתווכח, מצב פסיבי כזה שלא הייתי רגיל אליו. כל אותו זמן
ניסיתי לנחש למה לעזאזל הבן אדם אני לוקח אותי באמצע הלילה
לעשות סיור ברחובות של תל-אביב?, הרי אין לי יום הולדת היום,
אז מה החשאיות?.
אחרי משהו כמו רבע שעה של נסיעה שקטה בכל מובן המילה, הוא עצר
את המכונית ואמר לי לצאת. שיתפתי פעולה ועקבתי אחריו בעודו
נועל את המכונית שלו ומתחיל ללכת לאורך השדרה.
בהתחלה חלפנו על פני כמה חנויות של צעצועים,בגדים וסקס, גרם לי
לחשוב על כמה דברים, אבל אני לא בדיוק זוכר אותם כחי הייתי ממש
מרוכז בלעקוב אחריו ולנסות לנחש אפילו בקצת לאן הוא מוביל
אותי?.
לבסוף הוא הגענו לאיזה מדרכה חשוכה, והוא הצביע באוויר ואמר
בשקט, כאילו רצה שרק אני ישמע זאת "תכיר את אמא שלי". בהתחלה
חשבתי שהוא צוחק, אבל ברגע שהוא ניגש והם החליפו כמה משפטים של
אם ובנה, הבנתי שהבן אדם לא מתלוצץ, אמא שלו זונה, פשוט זונה.
אחרי שהוא הכיר לי את אמא שלו, והזונה הזאת לא התביישה ואפילו
הציעה לי דיל טוב, חזרנו הבייתה, וכל הדרך נמענתי מלשאול אותו
איך? ולמה?. הגענו חזרה לבית שלי, והוא עצר על המדרכה והתסכל
בי במין מבט של אחד שכל צרות העולם מונחות על כתפיים שלו.
"אני יודע שזה קצת מוזר", הוא אמר לי ולא ידעתי מאיפה להתחיל.
"איך זה קרה?", זה כל מה שעלה לי בראש, רציתי רק להבין, להתחיל
מהבסיס.
"אני יודע שזה קצת חריג", הוא אמר בקול שקט ורגוע והמשיך "אבל
יש לנו בעיות קצת המשפחה, זה לא תמיד היה ככה".
דבר אחד לא הבנתי, למה לעזאזל הוא מספר לי את זה?, אבל לא היה
לי נעים לשאול אותו, פשוט אמרתי לו כמה מילות ניחומים ועוד כמה
דברים שעלו לי בראש, וחזרתי הביתה.
שנכנסתי למיטה מחשבות החלו פוקדות את מוחי וללא ספק הלילה הזה
נצן משמעות חדשה למילה "בן זונה", מאותו לילה הפסקתי להגיד את
המילה הזאת "בן זונה", היא כבר איבדה משמעות, וכל פעם שתוך כדי
ויכוח סוער נפלטה לי אותה מילה, תמיד חשבתי על איך האמא של זה
שקיללתי אותו עומדת בצומת ומציעה לי דיל טוב.