בן אדם כענן אפור
שט לו בשמיים, עצוב
בן אדם עם מצב רוח שחור
ונראה כל-כך עלוב.
שיערו פרוע כמו לא סורק מעולם
עיניו תרות ללא הרף אחר משהו שנעלם
פניו המלוכלכות מחורצות בבכי
וחייו כמו מידרדרים מדחי אל דחי.
יושב בגן הציבורי על ספסל
ומדמיין לו ששוכב הוא על ערסל.
לא אכל כבר יומיים
והוא רק שוכב ומביט בשמיים.
מביט בם ומתפלל בליבו
שלא ייתן לו האל למות רעב,
שלא ימות בעודו באיבו,
ואת הרעב הוא תעב.
בן אדם כסופת ברקים
סוער, רוגע, הולם, רועש
מנהגיו אינם רכים
כולו כים רוחש.
וידיו אינן נרגעות לרגע
מחפשות תעסוקה בכל מקום
מחפשות לשווא עמל ויגע
אך מי ייתן תעסוקה לאדם
כה עקום?! |
