|
"החולצה הזאת יפה עלייך", אמר ערן
"תודה" אמרה גלית
הוא הסתכל עליה ולא האמין כמה היא גדלה
רק אתמול היא הייתה ילדה קטנה בכיתה ו'.
רק אתמול הם חגגו חודש לחברות
והיום הם חוגגים 10 שנים של נשואים מאושרים
והיא עדיין הייתה יפה כמו פעם.
היא ישבה לידו על המיטה , רגע של שקט היה בינהם.
היא לא האמינה שזה מה שקרה. היא הסכלה עליו וראתה מישהו שהיא
יכולה לבטוח בו.
פתאום היא קמה והמשיכה להתכונן לצאת איתו למסעדה רומנטית.
הוא קם נישק אותה והלך להתלבש.
"איפה החולצה שלי?" הוא צעק מהחדר השני
"היא בכביסה" ענתה גלית
"למה בכביסה ??? הרי רציתי ללבוש אותה היום!!!"..אמר ערן
הוא יצא מהחדר הסמוך בעצבים
התקרב לגלית וסטר לה
היא לא הבינה מאיפה זה בא.
לפתע הוא לקח את המגהץ החם והצמיד אותו לגלית
גלית זעקה לעזרה אבל הילדים לא היו בבית ואף אחד לא שמע אותם ,
היא ניסתה לרסן אותו אבל כלום לא הצליח.
היא הייתה על סף התעלפות. ואז הוא סטר לה שוב
והיא איבדה הכרה.
"קומי" הוא צעק לה
אבל היא לא קמה
"קומי מיד" הוא צעק בפחד
אבל היא לא קמה
הוא ישב על הרצפה לידה והתחיל לבכות
הוא ידע שהוא יכול להציל אותה עוד , אבל הוא רק ישב ובכה.
"גלית בר און- נולדה ב15.3.1978 ונפטרה ב16.6.1998" קרא ערן את
מה שהיה כתוב על המצבה.
הילדים לא האמינו שזה קרה , ההורים שלה היו המומים.
ערן לא יכול להחזיק מעמד , הוא הלך לעזריאלי.
עבר את השומרים , עלה לגג...
ומשם באו הרהורים
בעיניו היו דמעות של כעס - בעיקר על עצמו.
הוא תקרב לאט לאט לקצה הגג ואז הוא פשוט עף..... |
|
כן! אבא'שלי
ערומקו! אך אין
זה משנה, שכן
מחר יש יום
חדש!
אפרוח ורוד,
חולף עם הרוח. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.