מאז שאני קטנה , כל פעם שהייתי נכנסת למטבח הייתי שומעת אותם.
התנורים , הסכינים, המחבתות, כולם.
בהתחלה הם היו מאוד נחמדים.
כשהייתי ממש קטנה היו הסירים מעודדים אותי להכות עליהם עם כפות
מעץ. והמקרר היה משדל אותי לפתוח ולסגור אותו.
כשגדלתי קצת, והבאתי חברה הביתה שאלתי אותה אם היא שומעת את
המטבח הומה לקראתנו. כמובן שבאוצר מילים של ילדה בת חמש או
משהו, אבל שאלתי.
אתם יכולים לתאר לעצמכם מה היתה התשובה שלה, שהורכבה מציחקוק
מאושר לקראת משחק "כאילו" חדש.
אז צחקתי גם אני, ויצאתי מהמטבח.
ומאז לא הייתי באה לשחק שם הרבה.
כשגדלתי קצת, והייתי באה עם חברים הביתה, התנור היה נוהם על
החבר, והצלחות מספרות לי שהוא לא שווה את זה.
אבל אני כבר לא הקשבתי.

זה היה סתם דימיוני, אז איך קולות דמייוניים יכולים להגיד לי
מה לעשות בחיים?
וככה עברו השנים. התחתנתי , ויש לי ילדה קטנה.
הקולות במטבח נעשו זועמים יותר ויותר לאורך השנים. באיזה שהוא
שלב, הם איימו עלי. לא סיפרתי על זה לאף אחד, כמובן.
גם לא לבעלי, מה השתגעתי? לספר לו שאני שומעת קולות מהמטבח
שמאיימים עלי?
הייתי נכנסת למטבח כמה שפחות. היינו אוכלים הרבה טייק אווי, או
סתם בחוץ. וכשהייתי נכנסת למטבח לבשל או משהו, הייתי ממהרת
לצאת.  מזל שבעלי היה מוכן לבשל , ואפילו שמח לעשות את זה.

והכל התנהל טוב עד ליום הולדת השלישי של הבת שלי.
היא כל כך רצתה עוגה. כל כך נורא רצתה. ולמרות שעוגות תמיד
הייתי קונה , הסכמתי להכין לה אחת.
אז קניתי את כל החומרים, עמדתי בכניסה למטבח, לקחתי נשימה
ארוכה, ונכנסתי.
האיומים לא היו  נוראים כל כך מעולם. הקערות שהשתמשתי בהן רעדו
לי בידיים בכעס. הכפות התחממו וצרבו לי את הידים. להגיד שפחדתי
זה לא מילה.
והעוגה נגמרה סופסוף. שמתי אותה בתנור, שלמרבה הפלא היה שקט,
ויצאתי לחכות בחוץ.

כשחזרתי גיליתי עוגה שרופה. התנור אמר לי, בקול מעורר חלחלה
שבפעם הבאה לא רק האוכל ישרף.
אתם בטח יכולים לתאר לעצמכםך איך הרגשתי, אבל אולי לא, כי מי
חוצממני שומע איומים מהמטבח שלו?
בכל מקרה, ניתקתי את התנור מהתקע, מה שלא השתיק אותו, אבל דיי
ביטל את הסיכון למצוא מדורה במקום בית, לקחתי את הילדה מהגן,
והלכתי לאחותי, שאפתה עוגה חדשה. אני חושבת שהבת שלי דוקא
התלהבה, כי נתנו לה ללקק קצפת, ולשים סוכריות.
הדבר הראשון שעשיתי , היה כמובן לזרוק את כל המטבח. כל כף, סיר
או צלחת.
המקרר נשאר מאז, אבל המקרר תמיד היה נחמד אלי. וגם אותו החלפתי
ברגע שהיה תקציב.
והמטבח החדש שלי שקט ונקי. בעיקר שקט. אבל עוגות אני לא מוכנה
לעשות, וגם תנור אין לי- רק טוסטר אובן קטן.



מוקדש לאמא שלי, שבעקבות עוגת היומולדת השלישי שלי, שנשרפה,
הפסיקה לאפות.