אפשר לקרוא לי סינמורב.
אני מכירה בפסיפס המתכלה ובתפרים
אני יודעת שכן.
אני ואני ואני, אז מה.

אני לומדת אותך בבקרים
כשעוד אין רעש ושקט ואילו
אתה קורא כי הדף מולך.
הייתי  צריכה להתנגש בך שתראה
כי ממך יש המון עותקים

הם מדברים שתיקה וכל שאני מבינה
הוא השתקפותם בגב הדף
השכן, מלא לבן מול הטבעת הדיו

זו אשמתי למלא בוקר
במילים אני רואה בין קורי השינה
את האותיות נושמות לאט:
נמאס להן ממציצנים כמוני ועוד מוקדם

עכשיו אמשוך כתפיים מפני
שאכפת, או מפני שאפשר
ותקרא לי
                                    סינמורב.