הוא ירד למטה מתוך ידיעה ששום דבר לא יהיה אותו דבר.
כול מה שהוא רצה זה לעזור, לתרום ופתאום ככה הוא יודע שהוא
הולך לקבל הכול בפרצוף. כשהיא דיברה איתו ואמרה את הדברים
הנוראים האלו שהוא פשוט לא הבין מאיפה הם הגיעו.
התחושות הנוראות האלו שמכל כך טוב יצא כול כך רע. איך שהיא
הצליחה להרוג אותו, להרוג את הנשמה שלו אני אף פעם לא אבין.

שבוע אחרי זה אני הצטרפתי לחבורה חלקם באמת תורמים תרומה אדירה
ואי אפשר להתעלם מהם. אבל רובם צבועים שחושבים שאם יראו אותם
כאילו הם תורמים אז יאהבו אותם יותר , וזה באמת מסתדר להם
לפעמים הם באים לעבודה גם מקבלים את הכסף שלהם וגם חשים כאילו
הם תורמים משהו כשבעצם הם רק מאבדים. מאבדים את הנשמה שהיא
נאכלת לאט לאט. הם פשוט לא תורמים לעולם.

אני הלכתי לדבר איתה, אמרתי לה שאני רוצה להצטרף אלהם שאני
רוצה לתרום. אולי בשביל הסיפוק האישי שלי ואולי בעצם בגלל שאני
תמיד הייתי בצד השני של החבורה...
אני הייתי הקליינט,תמיד זה שסבל, זה שהתעלמו ממנו, הנזקק. חוסר
ההתיחסות שקיבלתי באופן תמידי עוד לפני שהגעתי לשם בכל מקום
שהלכתי במהלך חיי גרמו הרבה מאוד צלקות חלקם נפשיות וחלקם
פיזיות. אני הייתי המתבודד או אולי אני הייתי זה שתמיד בודדו
אותו מהכול וכך נוצרה לי תחושה כמעט תמידית של ניקור ונידוי.
גם ברגים הכי קשים התמיכה תמיד הייתה אפסית. אז פשוט חשבתי שאם
אני יתרום למשהו אחר אז אולי אני יקבל משהו לעצמי, מהם ,קצת
התייחסות מה כבר ביקשתי.

אמרתי לה שאולי אני אצליח הרבה יותר מכל אחד אחר בגלל שהייתי
גם הקליינט, היא אמרה לי שזה נכון זה יעזור אבל אל תחשוב שזה
יהיה קל הם תמיד התנפלו עליך תמיד ירצו עוד ואף פעם לא יהיו
מרוצים. היא נתנה לי מגוון אפשרויות גדול מאוד לאן ללכת ,אבל
אז הייתי צריך להתמקד על נושא מסויים. מהרגע שהגעתי אליה ידעתי
מה אני רוצה לא להתמקד עם סוג אחד של אנשים אלא כולם, ידעתי
שלא משנה מה היא תגיד לי אני לא אשבר אילך לאן שרציתי. אחרי
הרבה מאוד בירוקרטיה עם כל החתימות שזה על אחריותי בלבד ואיך
שהיא ניקתה את עצמה מכול הכיוונים האפשריים, הגעתי לשם.

הרגשתי שאני היחיד שבאמת הצליח להתחבר עם כולם. עם כל החברה
החולים האלו שרק רצו לצאת מזה. דברתי עם כל אחד בנפרד, הצלחתי
להתחבר אלהם, סוף סוף אני זוכה להתיחסות ממשהו כי הם הבינו
שאני מהצד שלהם. לא תיארתי לעצמי שאולי בגלל שהתקרבתי כול כך
אלהם אז הפגיעה שלי בעצמי תהיה רק חזקה יותר. אני רק קיבלתי
תשבחות מכול חברי הצוות ומכול הקליינטים. הקירבה אל הקליינטים
הלכה והתגברה וממש הייתי אחד מהם אני כבר לא התביישתי לידם
יותר והרגשתי משוחרר. זו הייתה אהבה אמיתית הייתי מחובר
אליהם.

ואז זה קרה ...
היא התקשרה אלי לפלאפון ואמרה לי שאנחנו צריכים לשבת לשוחח
ושאני אגש אליה לשיחה.בין השאר היא אמרה לי שחרגתי ושפרצתי את
כול המוסכמות האפשריות שרק ניתן לתאר.

הוא ירד למטה מתוך ידיעה ששום דבר לא יהיה אותו דבר.
כול מה שהוא רצה זה לעזור, לתרום ופתאום ככה הוא יודע שהוא
הולך לקבל הכול בפרצוף. כשהיא דיברה איתו ואמרה את הדברים
הנוראים האלו שהוא פשוט לא הבין מאיפה הם הגיעו.
התחושות הנוראות האלו שמכול כך טוב יצא כול כך רע. איך שהיא
הצליחה להרוג אותו, להרוג את הנשמה שלו אני אף פעם לא אבין.
היא חיסלה אותו...
היא חיסלה אותו...
אותי