היום בערב הרגשתי חרא איזה חיים מסריחים יש לי, מעט, חברים בטח
שלא חברה, אני יושב כל היום בבית כמו פלוץ כי אין מי שחושב
עליי ואומר "מה שלום הבן-אדם אולי נתקשר ונשאל מה נשמע נדבר
קצת אולי ניפגש", אני בדרך כלל לא יוזם כי אני פוחד להוות מטרד
או משהו כזה והרגשתי ממש כמו חרא בלי חיים, אמנם יש לי חיי
חברה ופעם בכלל לא היה לי כלום, היום יש לי יותר בטחון אני
יותר חזק בכל המובנים אך עדיין יש צלקות מכוערות שנשארו מימים
שהייתי מעדיף לשכוח, עכשיו כשיש לי באמת קצת "חיים" זה כאילו
נזרקתי למקום שזר לי ואני לא יודע לאן לפנות, איך לנווט, מה
לעשות, ואני מוצא את עצמי במצבים שאני מועסק אפילו יותר מדי
ושיש לי חברים בשפע והכול או שאין לי בכלל ולפעמים אני נשאר
בבית כל היום , אך היום עשיתי משהו שתמיד רציתי לעשות, אז
לקחתי את הדיסקמן של אחותי הגדולה, שמתי את
dark side of the moon
של פינק פלויד (דיסק שלאחרונה אני שומע הרבה) לבשתי את המעיל
של קנבלו שקניתי בדיזל והוא לא חיקוי הוא סתם יפה והוא לא עולה
יותר מדי ושימותו הקנאים שאומרים שזה זיוף,
ויצאתי מביתי והתחלתי לשמוע את הדיסק שמתחיל בפעימות לב
מתגברות שהתמזגו עם לבי שפעם בהתרגשות מכך שאני סוף סוף עושה
את זה, שומע את הדיסק הזה ברחוב בעודי צועד אל הלא נודע, סתם
הולך ונהנה מהדיסק, לקחתי את הדרך מהפיצריה והתחלתי ללכת וחיוך
מלא סיפוק שהה על שפתיי בהתרגשות, וכך התחלתי את מסעי, הלכתי
והלכתי בעוד הטראקים חולפים ואני אדיש להתחלפותם ונהנה מכל
המצב כי בסך הכל הייתי משתגע אם לא הייתי יוצא קצת מהבית ואני
תמיד הייתי מתבודד כזה והכול, מצאתי את עצמי פונה לכיוון
הקניון הגדול, ושם ראיתי צ'יטה מוכר עוד מימים עברו שישב עם
חברו העגור הלבן, תמיד רציתי להיות עגור לבן כי הוא תמיד היווה
סמל לכוח, תמיד חשבתי שכוח יעזור לי בחברה, איזה שוטה אני,ואני
לא כותב בכוונה "איזה שוטה הייתי" אני כותב שאני עדיין שוטה כי
יש לי עדין הרבה ללמוד בעולם ציני זה, בירכתי את הצ'יטה לשלום
וגם את חברו העגור ובטעות לחצתי על הכפתור הלא נכון ועצרתי את
הדיסק במקום לעשות "פוס", דיברתי אתם קצת והמשכתי בדרכי, כבר
ידעתי לאן אני הולך, ופניתי אל השלט של פ"ת, בדרך חשבתי על חיי
עשיתי שקלול של הדברים הרעים והטובים והגעתי למסכנה שחיי לא
כאלה רעים ושבסך הכול אני סתם עוד פלוץ בן 16 שבוכה סתם
משטויות, חשבתי על כל תפיסות החיים השונות וכבר התחלתי להתבלבל
די!!! נמאס לי לנתח כל דבר והחלטתי שבמקום לנסות להחליט איזה
משמעות מייחס כל פרט קטן בחיים אני פשוט לא יחשוב על זה ויקבל
דברים כמו שהם, פשוטים וקיימים, בלי לחשוב יותר מדי, בלי לנסות
לקשר כל דבר ל-מאה אלף התאוריות שיכולות להתלוות אליו, מה
לעשות שאני מחפש בכל דבר קטן משמעות גדולה, כזה אני ואין לי מה
לעשות בנידון והאמת שלא הייתי רוצה לשנות כלום, טוב אמא שלי
הפריעה לי בברוטליות והרסה לי את הערב אז אני יסיים בכך:
שמעתי את הדיסק עוד פעם בחזרה ורגליי כבר התחילו לכאוב והדיסק
איבד קצת מהיופי שלו כי שמעתי אותו יותר מדי (חבר שלי הזהיר
אותי שזה יקרה אם אני ישמע אותו יותר מדי)
חזרתי הביתה וראיתי את אמא שלי מתכתבת בצ'אט וחשבתי לעצמי "אוי
אני שונא אותה", לכי מהחדר שלי זקנה בלה מי ירצה אותך בכלל,
אין לך סיכוי אפילו בחדר של הפנסיונרים יא מגעילה, הגעתי
למסכנה ששני ההורים שלי מפגרים ואני לא חושב שאני אומר את זה
רק כי אני טיפשעשרה ושטויות כאלה, אלא כי הם באמת אידיוטים.
שונא את שניהם מה לעשות, אמא שלי כנראה אוהבת אותי והכול אבל
היא עדיין לא אחד מהאנשים שאני מחבב. ואבא שלי:
עזבו זה כבר סיפור אחר, אין המתקת עונש בשבילו כמו לאמי, טוב
מקווה שלא שיעממתי אתכם יותר מדי אני הולך לישון, אפילו לא
התקלחתי עדיין,
ביי. |
