התבוננתי בגליון של המטופל הבא: צעיר, ביקש לקבוע תור במהירות,
אמר שמדובר בעיניין דחוף.
נקישה בדלת. "בבקשה" אני אומרת ובוחנת את האיש שנכנס בצעד
מהוסס מבעד לפתח.  אני רומזת לו על הכיסא הפנוי שמולי ולפני
שאני פותחת בדברים הוא מתחיל:
-"באגס-באני מדבר אלי. זה נורמלי ?"
-"כמה זמן הוא מדבר אליך ?"
-"מה זה חשוב ??  זה נורמלי או לא ?"
אני ממתינה לרגע ואז עונה : "לרוב כשדמויות מסרט מצוייר מדברות
אל אנשים יש חשש שעיוות המציאות יחול גם בתחומים אחרים "  
-"אז זה לא נורמלי ..."
-"איך אתה מרגיש ? "
הוא מרים אלי מבטו . "חוץ מהקטע של באגס-באני  - רגיל"
-"ומה אתה עושה כשהוא מדבר אליך?"
-"מקשיב לו"  הוא עונה, שולח חיוך ממזרי וממשיך: "ולפעמים עונה
לו גם"
אני רושמת בניירות שלפני דבר מה , מרגישה שהוא מנסה להציץ בהם
ולקרוא אותם הפוך. אני הופכת את הדף, מניחה אותו כשפניו אל
השולחן ומביטה בו, דבר הגורם לו להשפיל עיניו.
-"אז זה נורמלי או לא ? "
-"אמרת שאתה מרגיש רגיל. למה מטריד אותך אם זה נורמלי ?"
הוא לא מרים עיניו .  "כי, כלומר, הוא..."    אני מנסה להשרות
אווירה נינוחה שתאפשר לו לברור את מילותיו ברוגע. "כלומר, אני
חושב...  אני, הוא אומר... "  הוא נאנח ומחריש.
-"אמרת ש"הוא אומר" ?"
-"כן. הוא אומר שזה לא נורמלי , שאני , שאני ... משוגע"
-"הוא , הכוונה ל..."
-"כן , לבאגס-באני"  הוא משלים אותי.
-"הוא אומר שאתה משוגע ?"
-"אהה." הוא מהנהן.
-"ומה אתה עונה לו , כשהוא אומר לך את זה ?"
הוא לא עונה מיד, כאילו מנסה לארגן את מחשבותיו . "אני אומר לו
שהוא לא קיים"
-"ואז ?"
-"הוא אומר לי שוב שאני משוגע"
-"ואיך אתה מרגיש עם זה?"
-"בשביל זה באתי אליך"  הוא פוסק ומישיר אלי מבט.
-"כדי שאני אגיד לך איך אתה מרגיש?"
-"כדי שתגידי לי אם אני נורמלי או לא"
אני  נושמת עמוק וממתינה לרגע. "אני לא יכולה להגיד לך את זה"

-"למה לא?  את פסיכולוגית"
-"נכון, אבל אני לא יכולה להגיד לאנשים איך הם מרגישים או אם
הם נורמלים או לא!"  אני מבהירה לו את המצב.
-"אז נגיד היפותטית, אם היה מגיע אליך מישהו כמוני, מה היית
עושה?"
-"היפותטית?"
-"כן, היפותטית"
-"הייתי מבררת כמה זמן נמשכת ההפרעה"
-"אז זאת הפרעה..."  (הוא תפס אותי. אני חייבת להיזהר
במילותיי)
אני רושמת עוד משהו בדפים שלי, מקווה למצוא קו מחשבה אחר תוך
כדי הכתיבה.
הוא שוב מנסה לקרוא את מה שנכתב, לא מצליח, נושף אויר ואומר
בהשלמה: "אז זה לא נורמלי..."  
אני מנצלת את ההזדמנות שנקרתה לפני : "בוא נגדיר את הצרוף: "לא
נורמלי" : לא נורמלי הוא סטייה מההתנהגות הכי שכיחה."
-"אז הוא צודק! " הוא אומר: "אני לא נורמלי, אני משוגע"
אני מביטה בשעון ומבחינה שזממנו כמעט ותם.  גם הוא מבחין בכך.
אני מרגישה צורך להרגיע אותו :"אני יכולה להבטיח לך שאתה לא
היחיד ששומע בדמיונו קולות".  הוא מחייך אלי ומשלים אותי
בציניות "וזה לא אומר שאתה משוגע..." .  "בדיוק" אני מחזקת
אותו.
אני מלווה אותו בזמן שהוא יוצא, סוגר את הדלת בעדינות.
-"יאא"  אני שומעת קול מוכר וכרסום גזר לצידו.
-"באגס , בחייך !  להגיד לו שהוא משוגע ???"
-"לא התאפקתי דוק"  אומר לי באגס-באני וממשיך לכרסם את הגזר.