כתבתי ספר על זוג אוהבים, וכרגיל היו להם קשיים אך הם התגברו
ועברו את הקשיים בצורה הנכונה ולא חיפשו להם תחליפים, משום
שידעו שהם אוהבים.
וכאשר הם נפרדו הם נפרדו עם חיוך ונשיקת פרידה, אך לבסוף התברר
שהיא לא הייתה נשיקת פרידה משום שזמן מה לאחר שנפרדו הבינו הם
את מעשיה, ואת צורכם אחד בשני. אז הם חזרו ביחד להיות אוהבים,
נאהבים ולהיות מאוחדים.
אבל חיי לא הלכו לפי הספר אנחנו נפרדנו למרות שאהבנו ואמרנו
שנהיה אחד בשביל השני, אך לא התכוונו כי ידענו שפגענו.
אך למה ספרי נתן לי לחיות באשליה שנוכל לחזור ושתהיה אותה אהבה
שהייתה?!