"אתה מוכן?" המדריך שואל אותי ומסתכל לי בעיניים. "מוכן!" אני
עונה עם חיוך, מסתיר את הפחד. הוא פותח את הפתח במטוס, ומכת
קור פוגעת לי בגוף. לא ידעתי שכ"כ קר 7000 רגל מעל האדמה.
אני יושב במטוס הקטן והרועד הזה, מסתכל החוצה מהפתח. עוד כמה
שניות של רוגע. "בהצלחה!" צועק לי זה שיושב לידי ונותן לי מכה
בקסדה, ולפני שאני מספיק לענות לו אני שומע "קדימה!". המדריך
מצביע עלי ומסמן לי להתקדם לכיוון הפתח "קדימה, קדימה! כנס
פנימה!" אני נכנס לפתח, מתיישב כמו כל פעם, מסתכל למדריך
בעיניים, והוא מסתכל עליי, ואני מחכה. יכול להיות שהוא אמר
"צא", אבל אני רק ראיתי את השפתיים זזות... "צא!" הוא צועק שוב
(הפעם כבר שמעתי) "רגע! רגע! עוד לא!" אני צועק לו, נותן נשימה
אחרונה, עוצם עיניים, פותח אותם, מסתכל עליו, הלב דופק מהר,
הנשימה נעצרת - "צא!" - אני הודף את עצמי החוצה אל האויר, פורש
את הידיים ואת הרגליים ונופל למטה. אני קרוב למטוס, אבל לא
שומע אותו. אני רואה את המטוס מתרחק ממני, ומרגיש איך אני מאיץ
עוד ועוד ועוד בדרך למטה. ואז אני כבר לא רואה את המטוס. הפנים
למטה, אני שוכב על האוויר, ורואה את העולם. העננים מחייכים
אלי. אולי הם פשוט לא רגילים לראות אנשים בגובה הזה, ואולי הם
תמיד מחייכים, אבל מלמטה קשה לראות את זה.
אני יודע שאני נופל מהר - אפילו מהר מאד - אבל  אני מרגיש
כאילו אני לא זז, כאילו לחצתי פאוז בסרט ואני מסתכל על התמונה.
אני נרגע, נהנה מהרגע.
אחרי כמה שניות אני מתעשת. "אידיוט! צריך לפתוח את המצנח!!!"
אני מסתכל על המד-גובה שעל היד שלי - 3300 רגל!! מתי נפלתי כ"כ
הרבה??? המחוג יורד ויורד, ואני רוצה למשוך עוד שנייה ועוד
שנייה, לא רוצה להגיע לקרקע, לא רוצה לחזור למטה, סוחט כל
חלקיק זמן שיש לי באוויר.... אני נזכר במשפט שאמרו לי לפני
הפעם הראשונה - "אתה נופל - והקרקע מתקרבת" - אם רק היה אפשר
ליפול בלי סוף.... בתנועה מהירה היד ניגשת לידית. אני אמור
למשוך את הידית בשביל שהמצנח ייפתח, בשביל לעצור את הנפילה,
בשביל להציל את עצמי, בשביל לחזור חזרה למטה, בשביל לחזור חזרה
לעולם. אני שומע את הרמקול שמשדר מהבקרה בקרקע "פתח את
המצנח!!! פתח את המצנח!!!" -- "לא רוצה!!!" אני צועק באויר --
"פתח את המצנח!!! אלון!!! פתח את המצנח!!!!!" אני רואה את
הקרקע מתקרבת ומתקרבת, היד כבר לא על הידית... אולי אם אני
אחליט אני אצליח לעצור באויר ולהשאר כאן למעלה, רחוק, לתמיד...
"אז מה אם אמרו לך שאי אפשר בלי מצנח, אבל אולי סתם אף אחד לא
ניסה?" -- מנסה לשכנע את עצמי -- "אולי פשוט תמיד כולם פתחו את
ניסו לפתוח את המצנח, ובגלל זה הם התרסקו לקרקע? אני בכלל לא
רוצה לפתוח את המצנח! אולי אני אצליח? אולי אצלי זה יעב"
בום. לא עבד.