כששיניים נוגסות בגופה, כשעפר הופך מיטה,
כשמבט מוגדר פרידה - אוי אהובתי, אוי.
הליכה בין נבכי מחשבות ותודות שהן שקר מוזהב
רגשות הפכו ציר היקום.
לאן אהובתי? מכאן לאן?
את יודעת היכן מצויה האמת,
את יודעת כשאין תמיד יש מה לתת
ומילים הן מילים ספק מחמאות.
התשובה בראשי מתנדנדת,
מטלטלת בין נצח ספק סיפוק.
לאן אהובתי? מכאן לאן?
וכשראשי במין מכה
וכשתודעה בראשך תחבוט -
תאמרי לי מילים ספק מחמאות,
אמרי לי מילים ספק תשובות.
המשכתי לכתוב - אין עצור,
בין נבכי מחשבות מצוי הטקסט המושלם.
תשב ציפור בין עלים, אוי אהובתי -
שלא יגיע הסתיו, שלא יפלו השמיים,
שלא תפרוץ חמתך, שלא תאמרי לי מילים,
או מבט שמוגדר כפרידה.
לא ארצה עוד לנוח על מצע הרהורייך.
הנה השקר ישנו - מונח כמו תינוק בתוך עריסה
ואם הנצח הוא שנינו לאן תעלם הפרידה?
לאן אהובתי? מכאן לאן?
תנוח ציפור על כבל חשמל, יכו ילדים בשאריות עברך,
תיפול הציפור על מצע הרהורייך, יאכלו ילדים משאריות בשרך.
הנה האמת מכוסה אלפי פרצופים -
כמו תינוק מחויך באלפי חיוכים
ואם שנינו זה נצח האם תפסק התשוקה?
כשתאמרי לי מילים ספק מחמאות,
תאמרי לי מילים ספק תשובות
אוי אהובתי, אוי.