תמיד כשאני נוסע באוטו שלי ואני מתקרב לרמזור אדום אני בודק אם
יש קבצנים שעוברים מאוטו לאוטו ומבקשים כסף או סיגריה או משהו.
לא קשה להבחין בהם. הם נראים כאילו לא התרחצו כמה שבועות
ומחזיקים ביד כוס פלסטיק. בדרך כלל לבושים בבגדים שאנשים
נורמאלים זורקים לפח. יש 2 סוגים. צעירים וזקנים.
ביפו אני נתקל בדרך כלל בזקנים, וברמת גן יש צעיר אחד שהוא
קבוע שם. פעם כשעבדתי ברמת גן הייתי רואה אותו כל יום.
הזקנים לובשים בגדים מוזרים כאלה, בגדים שנראים לי כאילו
אתיופי זרק אותם. בכלל אני לא יודע אם העובדה שהבדים האלה
זרוקים על גוף של בנאדם מספיקה כדי לכנות את ערמת הצואה הזאת
בשם "בגדים".
הצעיר מרמת גן, בניגוד לזקני יפו, לובש תמיד ג'ינס.
מיותר לציין שזה תמיד אותו ג'ינס בכל פעם.
לאותו צעיר יש דפוס התנהגות קבוע. הוא עובר באיטיות ממכונית
למכונית, דופק על השמשה (90 אחוז מהמכוניות הם עם חלון סגור),
ומתחיל להראות לנהג את הפצעים שיש לו על הרגל. הוא פשוט מרים
את הג'ינס שלו מול כל נהג המום ומצביע על הפצעים שלו תוך שהוא
ממלמל משהו שהנהג ככול הנראה לא שומע כיוון שהחלון סגור.
בערך עשרה אחוז מהנהגים נותנים לו כסף. השאר עושים תנועת ידיים
האומרת אין לי כסף/עוף לי מהעיניים. אני, לעומת זאת, המצאתי
שיטה אחרת.
כמו שאמרתי כאשר אני מתקרב לרמזור אדום אני מחפש את
הקבצני-כביש האלה. אם אני מבחין באחד אני פשוט עוצר את האוטו
כך שביני לבין המכונית שלפני יש בערך 10 מטר. הקבצן עובר אוטו
אוטו עד שהוא גומר את שורת המכוניות שקרובות אחת לשניה ואז
מתחיל להתקרב אלי.
רוב הקבצנים הם איטיים מאוד.
מתי שהוא כבר קרוב אלי אני נוסע קדימה, מתעלם ממנו ואפילו קרוב
לדרוס אותו. אני יודע שקבצן כה איטי לא יחזור את הדרך שהוא הלך
אלא ימשיך למכונית שעמדה מאחורי. כך אני נמנע מקשר עם מדיף
הריח הלבוש רע.
מנסיעותי הרבות ברחבי גוש דן למדתי להכיר קבצנים קבועים.
יש את הצעיר מרמת גן שעומד תמיד באותו הרמזור. נראה לי הוא
חולה איידס או משהו כזה, אחרת אין לי הסבר לתופעה של הרמת
הג'ינס וחשיפת מצב העור הלקוי. בעצם יכול להיות שהוא חולה
נפש.
קבוע אחר שהיה לי חוסר המזל להכיר הוא אחד שמן כזה שעומד בצומת
חולון. אולי אתם גם מכירים אותו. הייתה תקופה שלמדתי אמנות בתל
אביב ונסעתי שם הרבה וכמעט בכל עצירה בצומת חולון הופיע אותו
שמנמן מגעיל. זה היה לפני שהמצאתי את שיטת ה"שמור מרחק" ולכן
נאלצתי לשמוע בערך 3 פעמים בשבוע את דבריו של מר קבצני.
מההכרות הקצרה שלי איתו אני יכול לומר בוודאות שהבחור נרקומן.
בדרך כלל ביקש ממני, ואני מצטט, "כמה שקלים" או לחילופין
סיגריה. מעולם לא נתתי לקבצן כסף, סיגריה או כל דבר אחר.
יום אחד הנרקומן השמנמן ניגש אל חלוני ולהפתעתי אמר, ואני שוב
מצטט, "רוצה למצוץ חמישים שקל?". בכלל לא הבנתי מה הוא רצה.
שהוא ימצוץ לי או שאני ימצוץ לו? או שאולי התכוון שאני אמצוץ
שטר של חמישים? דבריו היו לא מובנים. "לא תודה, אולי פעם אחרת"
השבתי לו.
מאז ראיתי אותו שוב כמה פעמים. בפעמים האחרונות שראיתי אותו
הוא היה חבוש בידו וברגלו. אני הייתי משוכנע שהוא נדרס במהלך
עבודתו אבל לא היה לי אומץ לשאול.

אתמול נסעתי עם חברים לתל אביב. זה היה יום שישי. וחזרתי הביתה
דרך יפו. (אני גר בחולון). כאשר התקרבתי לרמזור אדום הבחנתי
ברוסי צעיר לבוש בסמרטוט ומחזיק מקל ביד. מקל הליכה.
ביצעתי כמובן את תרגיל ה"שמור מרחק" ונעצרתי כשמספר מטרים
מפרידים ביני לבין המכונית שלפני. הרוסי התקרב אלי באיטיות
כשהוא נעזר במקל בכדי ללכת. אני עישנתי באותו זמן ולכן חלון
מכוניתי היה פתוח. כשהגיע הרוסי למרחק סביר ממני התחלתי לנסוע
קדימה. תמיד אני נוסע קרוב לקבצנים בשיטת ה"שמור מרחק מהמטרד",
אבל הפעם נסעתי טיפה קרוב מידי והרוסי המסכן כמעט ונדרס.
"משוגע!!" קרא במבטע כבד.
חבר שלי שישב לידי הציע לי לסגור את החלון כיוון שהרוסי עלול
לחבוט בי עם מקל ההליכה. אבל לא דאגתי כיוון שהוא הולך מאוד
לאט. לאחר שנסענו משם התבדחתי עם חברי:
אני: "קבצן רוסי אמר עלי שאני משוגע"
חברי: "קח פה שמאלה"
אני: "לפחות הוא לא קרא לי עני או מסריח"
חברי: (צוחק)
אני: "זה יהיה מצחיק אם נגיד קבצן ששוכב ברחוב ואני עובר לידו
יתלונן שאני מסריח ויציע לי ללכת להתרחץ".
חברי: "הוא יתן לך כמה שקלים ויגיד 'לך תאכל משהו ותתרחץ'."
כך צחקנו לנו כל הדרך לחולון.

יש עוד קבוצה של מטרידי-מכוניות-שעומדים-ברמזור-אדום.
אלה הם מנקי השמשות הרוסים.
הם ילדים בני 12 בערך וקל לזהות אותם לפי דלי המים והמגב הקטן.
בתקופה של הנרקומן השמנמן, כשלמדתי בתל אביב, הייתי נתקל
בקבוצה של 4 רוסים קטנים כשהייתי חוזר מהבית ספר. אלה היו
קבועים שם ועבדו יום יום באותה הנקודה. זיהיתי אותם והם זיהו
אותי. בעשרות הפעמים שפגשתי אותם לא נתתי להם לא כסף ולא
סיגריות, אבל זה לא מנע מהם לבקש בכל פעם.
הדבר שהכי שנאתי אחרי יום לימודים מפרך היה שרוסון קטון משפריץ
לי מי סבון על השמשה ומתחיל לנקות. בלי לשאול אותי אם אני רוצה
שהוא יעשה את זה. הוא פשוט בא ומשפריץ.
בדרך כלל צעקתי "לא, לא" כשראיתי רוסי מתקרב, או לחילופין
צפצפתי באוטו. אבל לא תמיד הבחנתי בהם. מספר פעמים ראיתי לפתע
שפריץ מתקיף את שמשתי המסכנה.
אחרי השפריץ אני חייב שהוא ינקה כי הוא בעצם ליכלך. לאחר שסיים
לעבוד הוא ניגש לחלון ונעמד מולי, לא מוציא מילה, מחכה שאתן לו
משהו. אני מסתכל עליו, לא מוציא מילה, ומחכה גם. לירוק. הרוסי
מבקש כסף ואני אומר "אין לי כסף, היית צריך לשאול אותי אם יש
לי כסף לפני שהשפרצת לי על השמשה."
מספר פעמים ניקה לי רוסי שמשה שהייתה נקייה ביותר כיוון שניקה
אותה רוסי אחר כמה ימים קודם לכן.
רוסי אחד שנעמד מולי לאחר שניקה את השמשה אמר לי "תן לי
סיגריה". "סיגריה?", אמרתי, "שאני אתן לך סיגריה?".
"כן", ענה הרוסי.
"שניה..", אמרתי והתחלתי להוציא את הקופסה של ה L&M מהכיס. אבל
לקח לי הרבה זמן ועד שהספקתי להוציא כבר נהיה ירוק והתחלתי
לנסוע.
אני לא מבין רוסית אבל המילה שסינן הבחור הייתה בטוח קללה.