אסי גילה יצירתיות בכתיבה רק בזמן שישב בשירותים.
אם ניסה לכתוב סיפור קצר בכל מקום אחר הסיפור היה חרא, וכאשר
כתב סיפור קצר בזמן החירבון יצא סיפור בן זונה.
בכל פעם שהרגיש לחץ בבני מעיו מייד לקח את הבלוק הצהוב עם
המשבצות ואת עט הפרקר האהובה עליו ורץ אל חדר השרותים, שם ישב
לו בנוח וכתב.
הרעיונות קפצו לו לראש יותר מהר מאשר יכל לכתוב אותם.
אסי הרגיש שהוא מצא את המקום המושלם לכתיבת סיפורים.
כל חירבון - סיפור קצר אחד.
הבלוק הצהוב התמלא לאיטו וקרב אל הסוף. בלוק צהוב מלא בסיפורים
קצרים. טובים הרבה יותר מאלה שאסי כתב לפני גילוי המקום
המושלם.
אבל יום אחד גם הדבר הטוב הזה נגמר.
היה זה יום שני, שעת ערב מאוחרת, ואסי הרגיש לחץ קל במעיים.
כמו תמיד לקח אסי את הבלוק הצהוב ואת הפרקר וניגש לשרותים, אבל
לפתע נעצר, הסתובב וחזר לחדרו. אסי הניח את הבלוק והפרקר
במקומם והתיישב חזרה למחשב. יצא לו החשק לחרבן.
מאז אותו יום שני היו עוד כמה מקרים דומים וכולם הסתיימו בזה
שאסי לא נכנס לשרותים ולא כתב כלום.
כעבור מספר שבועות שבהם אסי לא חירבן כלל הוא החליט לגשת אל
הרופא.
רופא המשפחה נתן לאסי 2 המלצות: רופא מומחה לבעיות עצירות,
ופסיכיאטר.
ד"ר גוש - מומחה העצירות בדק את אסי ורשם לו חומר משלשל ודיאטה
של סיבים. כאשר הטיפול לא עזר, ועבר עוד חודש, החליט אסי ללכת
לפסיכיאטר. הרי להזיק זה לא יזיק.
ד"ר שומאכר היה פסיכיאטר לא רע. הוא עלה על הבעייה של אסי
במהירות.
"הבעייה שלך", אמר שומאכר, "היא שהתפתח אצלך קשר בין כתיבת
סיפורים וחירבון. כאשר הדבר שמונע ממך ללכת לשירותים הוא פחד
מכישלון בכתיבת הסיפור. ולכן המוח שלך מצווה על גופך להמנע
מחירבון כדי להמנע מתחושת התסכול שתבוא כאשר לא תכתוב סיפור
שווה. הדבר שעליו אני ממליץ הוא לעמוד מול המראה ולומר: 'מותר
לי לחרבן גם בלי לכתוב סיפורים!' 'מותר לי לחרבן גם בלי לכתוב
סיפורים!', לפחות 10 פעמים ביום. אתה צריך לשכנע את עצמך
שהבריאות חשובה יותר מכל דבר אחר".
לא ידוע אם אסי ניסה את הטיפול של שומאכר או שהתעלם ממנו
לחלוטין. מה שכן ידוע זה שלאחר חודש נמצא אסי מת בביתו וליד
גופתו היה סיפור חדש שכתב.
זה היה חרא של סיפור.