אני עומדת להקיא מילים, המחשבות שלי בדיוק במצב לפרוץ החוצה,
ואני בוהה בדף ובעפרון ועליהם המחשבות שלי: הו, כמה שהעפרון
הזה סימטרי, מה יפה הוא צבעו הורוד של הקו בשולי הדף, כה חבל
שהחורים שבצדי הדף לא גדולים מספיק שאוכל להעביר בהם את העפרון
המושלם הזה, שמונח בכזאת רכות על הדף המושך הזה. אז אני מרימה
את העפרון בידי, אוספת את השיער, ותוקעת את העפרון שיחזיק אותו
אסוף, וממשיכה לבהות בדף. בדיוק אז הבחנתי שפינתו היתה מקופלת
מעט למעלה ואז חשבתי לעצמי שיהיה חבל סתם לזרוק את הדף הפגום
הזה. סימנתי עליו קווים דמיוניים והתחלתי במלאכה: קיפול לצד
אחד, קיפול לצד שני, קיפול קדימה, להפוך, לקרב את הקצוות והופ!
הדף החצי פגום הפך למטוס מעורער. אז אני בוהה במטוס הזעיר,
ומשהו הסיט את את תשומת ליבי לכוון החלון, ואז זה הכה בי!
פתחתי את החלון, אספתי את המטוס הקטנטן לידי, הסתכלתי עליו
במבט גאה וכמו נפרד, והטסתי אותו החוצה.
עכשיו, מה היה הדבר שרציתי לעשות קודם?