המכונית של עוזי כבר עשתה הרבה בעיות אבל מעולם היא לא התפגרה
לגמרי באמצע השום מקום. עוזי היה בדרכו חזרה מהעבודה ובדיוק
עבר בכביש שומם ובלתי מואר כשהמכונית החליטה להפסיק להיות
מכונית ולהפוך לסתם גרוטאה. הוא ניסה להתניע מספר פעמים אך
כלום לא קרה, אפילו לא נשמע קול של התנעה. המכונית פשוט ויתרה
ואפילו לא התאמצה להוציא את הקול שאליו כבר התרגל עוזי, הקול
של ההתנעה שנשמע כמו שיעול בחדר המתנה של רופא מומחה לדרכי
הנשימה. עוזי התייאש ויצא מהאוטו. בת זונה, צעק על המכונית
ובעט בה מספר פעמים. הוא הביט סביב ובאור המועט שהיה הוא ראה
שהמכונית מצאה את המקום הכי שומם שקיים בין המשרד לבית כדי
להתקע בו. היה נדמה כאילו זאת דרכה של המכונית להתנקם בעוזי על
היחס שלו אליה כל השנים. הוא מעולם לא רחץ אותה. הרי החורף
מגיע כל שנה ועימו הגשם, היה אומר עוזי לכל מי שהעיר לו על
מכוניתו המטונפת.
הכביש שבו מתה המכונית של עוזי היה נטול תאורה ורכבים מעטים
בלבד עברו בו מידי פעם אך איש לא עצר כדי לעזור לעוזי. איזה
אדם נורמלי יעצור באמצע הכביש הזה מרצונו החופשי?
לאחר כמה בעיטות נוספות החליט עוזי ללכת ברגל עם הכביש עד
שיגיע לציוויליזציה. הוא נעל את דלת המכונית והחל לצעוד תוך
שהוא מקלל את גורלו. מרחוק ראה עוזי את אורות העיר. מרחוק
מאוד. כל מכונית שעברה ניסה עוזי לעצור כדי לבקש טרמפ אבל ללא
הצלחה. איש לא עצר. היה זה כביש שנוסעים בו מהר ועוזי ידע
שאנשים שנוסעים במכוניות בכלל לא רואים אותו. שילוב מעצבן של
חושך ומהירות הוביל אותו להליכה בשולי הכביש.
דקות ארוכות הלך עוזי והאורות אפילו לא התקרבו במקצת כשפתאום
מלבד קולות המכוניות הטסות וחולפות במהירות שמע עוזי קול חדש.

"הלו", אמר הקול. קול של גבר בעל מבטע כבד. עוזי סיבב את ראשו
אחורה במהירות. מצד אחד שמח שיש עוד בן אדם שאולי יוכל לעזור
לו, ומצד שני פחד שמא אותו בן אדם הוא איזה שודד במקרה הטוב.
עוזי נזכר בתוכנית "בשידור חוקר" שראה השבוע. היה שם שיחזור של
רצח שבוצע בחולות שוממים דומים מאוד לחולות שעליהם עמדו רגליו
ורעדו.
"הלו", אמר עוזי לאיש שעמד לידו. היה זה פועל רומני ככל הנראה.
הוא היה גבוה ומפחיד, פניו הלא מגולחים נראו לעוזי כמו פניו של
אדם שאיתו לא מומלץ להפגש בנסיבות כאלו.
"אוטו שלך להתקלקל?", שאל הרומני.
"כן", אמר עוזי, "האוטו שלי התקלקל".
"אתה ללכת עכשיו רחוק הרבה זמן", אמר הרומני, "אוטו להתקלקל פה
זה לא טוב". הרומני צחק בקול רם, "אני בוריס", אמר הרומני
והושיט לעוזי את ידו.
עוזי לחץ את ידו של בוריס, "עוזי", אמר.
"אתם בישראל יש שמות מצחיקים", אמר בוריס וצחק, "עכשיו בוא
איתי איפה חברים שלי ואני עוזר לך".
"לא תודה", אמר עוזי, "אני אמשיך ללכת".
"אתה בא איתי איפה חברים", אמר בוריס ותפס את עוזי בידו. עוזי
ניסה להתנגד אך בוריס היה חזק ממנו בהרבה. עוזי כבר דמיין את
עצמו בפרק הבא של בשידור חוקר.
בוריס הוביל את עוזי למחסן גדול באמצע החולות שלידו היו ערימות
של עצים תעשייתיים (רפסודות) מהסוג שילדים שורפים בל"ג בעומר.
בוריס אמר משפט ברומנית ומייד יצאו חבריו מהמחסן. הם החזיקו
בקבוקי בירה ביד וסיגריות בפה. עוזי כמעט השתין במכנסיים מרוב
פחד.
"זה שם מצחיק עוזי", אמר בוריס, "אוטו שלו להתקלקל והוא רצה
הולך ברגל". הרומנים צחקו. הם היו ארבעה ונראו צעירים. משהו
כמו 25 או 30 . בערך הגיל של עוזי, אך בוריס נראה מעט מבוגר
יותר.
"בוא בפנים", אמר בוריס והם נכנסו למחסן. היו שם 5 מיטות וכולם
התיישבו. גם עוזי ישב. הוא נרגע קצת כאשר בוריס הציע לו
סיגריה, אבל סירב להצעה.
"אני לספר לך עכשיו סיפור", אמר בוריס, "סיפור על החיים שלנו".

בוריס לגם מהפחית ואמר:"אנחנו בישראל חצי שנה. באנו לפה בשביל
עבודה".
"מאיפה באתם?", שאל עוזי.
"מרומניה". אמר בוריס. אחד הרומנים אמר:"טרנסילבניה".
"טרנסילבניה?", שאל עוזי, "יש באמת מקום כזה? חשבתי זה רק
בסיפורים".
"למה אתה צוחק על טרנסילבניה? איזה סיפורים?"
"הסיפור על דרקולה למשל", אמר עוזי ומייד התחרט על כך.
"דרקולה?", אמר בוריס, "לא מכיר סיפור על דרקולה".
"לא משנה", אמר עוזי. הוא לא רצה לעצבן את חמשת האנשים שנראו
כמו נבחרת ההיאבקות של רומניה.
אחד הרומנים קם מהמיטה ואמר:"בוריס, הוא מתכוון לסיפור על
הערפדים ששותים דם".
בוריס תפס את עוזי בחולצתו ואמר:"אתה חושב שאני שותה דם? אתה
חושב שאני ערפד?"
"לא", אמר עוזי, "מה פתאום זה רק סיפור".
בוריס המשיך:"אתה חושב שמי שבא מטרנסילבניה הוא שותה דם של
אנשים?"
"בוודאי שלא", אמר עוזי, "למה שאחשוב ככה?"
ובוריס ממשיך בשלו:"אתה אומר שאני ערפד?"
"לא", אמר עוזי, "אני בטוח שאתה לא ערפד".
"אני דווקא כן!!!", אמר בוריס וחשף את שיניו. ארבעת חבריו עשו
כמוהו וכולם התנפלו על עוזי.
עוזי קפץ לאחור, פתח את דלת המחסן בבעיטה והחל לברוח במהירות.
"תפסו אותו", קרא בוריס, "ונשתה את דמו".
עוזי רץ מהר ככל האפשר אך הרומנים התקרבו אליו יותר ויותר. 2
רומנים הפכו את עצמם לעטלפים והתחילו לשרוט ולנשוך אותו. הוא
נלחם בהם תוך כדי ריצה לכיוון הכביש.  הוא הרים קרש מהרצפה
וחבט באחד העטלפים. העטלף נפל על הרצפה ומייד הפך חזרה לבן אדם
מחוסר הכרה.

עוזי המשיך בריצתו המהירה כשמידי פעם הוא חובט  באחד הרומנים
בעזרת הקרש שבידו. לאחר מספר חבטות נשבר הקרש. עוזי הביט אחורה
וראה שרק רומני אחד רודף אחריו. כל השאר שכבו על החולות לאחר
שחטפו קרש בראש. הערפד שרדף אחרי עוזי היה בוריס.
בזמן שהוא רץ נזכר עוזי במקרה שקרה לו בבית הספר היסודי. כאשר
ערס אחד מכיתה ח' רדף אחריו אחרי הלימודים. עוזי רץ מהר ולפתע
עצר בפתאומיות, והרים את רגלו בכיוון הערס. אותו ערס לא הספיק
לעצור את ריצתו ונתקע ברגלו המושטת של עוזי. מעוצמת החבטה נפל
הערס תוך שהוא מחזיק בבטנו הכואבת ולא יכל לקום.
עוזי תיכנן עכשיו בזמן שהוא בורח מהערפד בוריס כיצד הוא יעצור
בפתאומיות ויפתיע את הערפד לא עם בעיטה אלא עם הקרש השבור
שבידו. ואכן מספר מטרים ליד הכביש נעצר עוזי ותקע את שבר הקרש
ישר בליבו של בוריס שלא הספיק לבלום.
בוריס נפל על גבו כשהקרש נעוץ בליבו.
עוזי המשיך בריצתו עד שהגיע לכביש. הוא נעצר התנשף ורק אז גילה
שצווארו שותת דם. כנראה אחד העטלפים נשך אותו. עוזי בדק את
גופו כדי למצוא פציעות נוספות. ידו הימנית שתתה אף היא דם.
שריטות רבות עיטרו את פניו. "אני חייב לראות רופא", חשב לעצמו
עוזי ואז התעלף.
כשהתעורר מצא את עצמו שוכב בחולות. השמיים היו כחולים ונקיים
מעננים. השמש היכתה בעוזי ללא רחמים. אור השמש סינוור את עוזי
והוא עשה צל על עיניו בעזרת כף ידו. הוא ראה מרחוק את המחסן של
הרומנים ורץ לשם כדי לתפוס מחסה מהשמש האכזרית.
המחסן היה ריק מאדם. לא נותר זכר לחמשת הרומנים. עוזי ישב
במחסן החשוך ומסיבה לא מובנת לא היה איכפת לו מהעבודה שלו, לא
היה איכפת לו מדניאל, חברתו שחיכתה בבית. הוא החליט להשאר
במחסן עד שירד הלילה.
על אחת המיטות במחסן מצא עוזי קופסת סיגריות ובקבוק וודקה. הוא
העביר את הזמן בשתייה ועישון למרות שלפני כן לא עישן מעולם ולא
נהג לשתות משקאות חריפים. כשגמר את הבקבוק הציץ עוזי החוצה
וראה שהשמש כבר שקעה. הוא יצא מהמחסן והסתובב קצת בחולות ואז
ראה בחורה צעירה הולכת לצד הכביש. כנראה גם האוטו שלה נפח את
נשמתו. עוזי התקרב אליה ואמר לה "הלו".
הבחורה הביטה בעוזי. מההבעה שעל פניה הבין עוזי שהוא לא נראה
טוב אבל זה לא הזיז לו.
"הלו", ענתה הבחורה.
"אוטו שלך להתקלקל?", שאל עוזי.
"כן", ענתה, "האוטו שלי התקלקל".
"את ללכת עכשיו רחוק הרבה זמן", אמר עוזי, "אוטו להתקלקל פה זה
לא טוב". עוזי צחק בקול רם,
"אני עוזי", אמר והושיט את ידו.
"אני ענת", אמרה הבחורה, "אולי אתה יכול לעזור לי לתקן את
האוטו?".
עוזי הביט בענת. היא היתה בלונדינית ונמוכה ולבשה חולצה צמודה,
היא הזכירה לו קצת את דניאל. אבל הדבר שהכי בלט אצל ענת היה
עורק גדול בצווארה.