"בוודאי, זה המספר תשע בספרות רומיות", קרא אודין.
"יפה", אמר ה"מרצה", "גש אלי בבקשה", קרא לעבר אודין.
אודין ניגש אל ה"מרצה" והוא נתן לו את הגיר.
"עכשיו, הוסף קו אחד בלבד כדי להפוך את המספר הזה לשש", המשיך
ה"מרצה".
אודין לא ידע את התשובה.
"למישהו מכם יש רעיון" ?  שאל ה"מרצה".
דקות ארוכות שתקנו, עד שטניה אמרה: "יש לי פתרון" !!!
היא נגשה אל הלוח והוסיפה את הספרה 6 אחרי הסימן IX, כך שנוצר
IX6.
"הנה, 1 כפול 6 זה שש", קראה טניה מרוצה מעצמה.
"זה פתרון מעניין, אבל לא לזה הייתה כוונתי", אמר ה"מרצה".
ואז, משום מקום זה הגיע לי פתאום הבזק: "אני יודע" !, קראתי.
ה"מרצה" מחק את הסימון של טניה ושוב נשאר הסימן IX.
קיבלתי את הגיר לידי וכתבתי את האות S לפני הסימן, כך שנוצר
SIX, שזה שש באנגלית.
ה"מרצה" היה מאוכזב שהצלחתי לפתור את החידה, ובלית ברירה אמר:
"הבטחתי לך פרס בעל ערך. היהלום הזה שלך", ה"מרצה" שלף מכיסו
יהלום ירקרק.
"זה הכל" ?  התאכזבתי.
"ליהלום הזה כוחות על-טבעיים. הוא מסוגל לרפא אותך ממחלות,
להגן עליך מפני קללות, ואם תשבץ אותו בידית החרב שלך, לעולם לא
תחטיא את מטרתך", אמר לי ה"מרצה".
כולנו התפעמנו מכוחו של היהלום הירקרק.
"האם הוא יגן עלי מפני כשפיו של גנדולך" ? שאלתי.
"לא, אינני חושב שהוא מגן מכשפים. הוא מגן רק מקללות שמטילים
עליך, כדוגמת "מחלה", "רעל" וכדומה", אמר ה"מרצה".
הודיתי לפרופסור הזקן וברכתי אותו על טוב ליבו.
יצאנו מהחדר אל המסדרון הגדול ולפנינו הייתה שאלה אחת: לאן
עכשיו.
לוקי הציע להכנס לחדר עם ציור הגולגולת על הדלת.
טניה ואודין העדיפו את הדלת עם ציור המבחנה.
גם אני לא ממש שמחתי להכנס לחדר עם ציור הגולגולת. משהו אמר לי
שזה לא חדר שכדאי להכנס אליו.
הגענו לדלת עם ציור המבחנה. לוקי שמע קולות בחדר.
שלפתי את חרבי ופתחתי את הדלת בסערה.
החדר היה, בעצם, מן מעבדה. אדם עם חלוק לבן שאל שאלות אדם אחר
שישב על כסא וחובר למכשירים. ברגע שפתחתי את הדלת הפנו שניהם
את מבטיהם אלי.
"מי אתם" ? שאל אותי בעל החלוק הלבן.
"אני ארתור הלוחם. נשלחנו ע"י ראש כפר האזטקים לחסל את גנדולף
המכשף. ומי אתה" ?  שאלתי.
"אני בלשצר. זוהי המעבדה שלי. אני עורך בה ניסויים על בני-אדם.
אתם מוכנים להשתתף בניסוי" ? ענה בלשצר.
"לא ממש. אין לנו זמן רב. אנחנו מחפשים את גנדולף. ידוע לך
במקרה על מגילה המכילה לחש הפועל נגדו" ? שאלתי את בלשצר.
"למען האמת, מצאתי מגילה כזו. אבל אני אתן לכם אותה רק אם
תשתתפו בניסוי שלי ...", התמקח בלשצר.
לא ידענו אם בלשצר דובר אמת או שהוא נוכל ורק מעוניין לערוך
בנו ניסוי.
"מניין לנו שאתה דובר אמת ואכן יש לך את המגילה" ? שאלה טניה.
בלשצר לא ענה והמשיך לטפל בשפן הנסיונות שלו.
באותו רגע נשמע קול חבטה מהרצפה. היהלום הירקרק נפל מכיסי.
"איפה מצאת את זה" ?  פנה אלי בלשצר משתאה.
"קבלתי את היהלום הזה במתנה", השבתי.
"זהו היהלום שלי. חיפשתי אותו בכל מקום", אמר בלשצר.
"יש לו יתרונות רבים וכוחות על-טבעיים", המשכתי, "אבל אני מוכן
להחזיר לך אותו".
בלשצר הושיט את ידו אלי, אך אני קפצתי את אגרופי וסגרתי על
היהלום.
"אני מקווה כמובן לקבל תמורה ...", המשכתי.
"אתן לך 20 אלף מטבעות זהב", הציע בלשצר.
"אין לי צורך בזהב", עניתי, "אני מעוניין במגילה שמצאת".
בלשצר ניגש לחדר צדדי וחזר עם מגילה מאובקת.
"אודין ! בדוק את המגילה", שלחתי את אודין.
אודין ניגש לבלשצר והנהן לאות הסכמה.
"היהלום שלך", אמרתי לבלשצר והשבתי לו את היהלום הירקרק.
יצאנו מהמעבדה למסדרון חמושים במגילה בעלת כוח אדיר.