אז תבואנה שתיים נשים זונות אל המלך ותעמודנה לפניו.
ותאמר האשה האחת: "בי אדוני! אני והאשה הזאת יושבות
בבית אחד, ואלד עמה בבית. ויהי ביום השלישי ללדתי,
ותלד גם האשה הזאת, ואנחנו יחדיו, אין זר איתנו בבית,
זולתי שתיים אנחנו בבית. וימת בן האשה הזאת לילה, אשר
שכבה עליו. ותקם בתוך הלילה, ותקח את בני מאצלי, ואמתך
ישנה, ותשכיבהו בחיקה, ואת בנה המת השכיבה בחיקי. ואקום
בבוקר להיניק את בני, והנה מת. ואתבונן אליו בבוקר, והנה
לא היה בני אשר ילדתי".

ותאמר האשה האחרת: "לא כי! בני החי ובנך המת." וזאת אומרת:
"לא כי! בנך המת ובני החי." ותדברנה לפני המלך. ויאמר המלך:
"זאת אומרת: 'זה בני החי ובנך המת', וזאת אומרת: 'לא כי,
בנך המת ובני החי.'

ויאמר המלך: "קחו לי חרב". ויביאו החרב לפני המלך. ויאמר
המלך:
"גזרו את הילד החי לשנים, ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת".
ותאמר האשה אשר בנה החי אל המלך, כי נכמרו רחמיה על בנה.
ותאמר: "בי אדוני! תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתוהו."
וזאת אומרת: "גם לי גם לך לא יהיה, גזורו!"

ויען המלך ויאמר: "תנו לה (היינו לזאת שאמרה להשאיר את הילד
בחיים) את הילוד החי והמת אל תמיתוהו -- היא אמו!"
(מלכים א' ג:טז-כד)


איך שלמה המלך ידע שזאת האם האמיתית?
ואיך אמרה האם השקרית לחתוך את הילד, אחרי שהאם האמיתית
אמרה לתת לה אותו?

האמת היא שבהתחלה הוא לא ידע. אבל אז הוא שילח את שתיהן
מן החדר, ודיבר עם עוזרו כאילו זאת שתסכים לחתוך את התינוק
לשניים תקבל אותו חי, וידע שהן שומעות אותו מחוץ לחדר.

וכשהוא אמר לחתוך את התינוק לשניים, האמא האמיתית לא
יכלה להגיד לו שיחתוך, כי באמת אין בן אדם שיסכים לדבר
כזה. והאם השקרנית הסכימה בשקר, אבל באמת לא היתה מסכימה,
ורק "לצורך הדיון" העמידה פנים כאילו היא מסכימה.

והיינו שבזה בחן אותן שלמה: שזו שהעמידה פנים כאילו
היא מסכימה להרוג התינוק, מה שאינו כן בטבע האנושי, היא
שקרנית, וממילא היא בחזקת שקרנית גם לזה שטוענת שהיא אם
התינוק; ואילו השנייה שאומרת שלא יהרגוהו, אף על פי
שחשבה שבזה נותנים אותו לשנייה, ולא היתה מסוגלת לעשות
שקר בנפשה אפילו רגע בשביל לקבל התינוק, היא דוברת אמת.