אלכס עצמון / הזיה |
ממתינה ללילה אפל.
כאבה מליבה מבודדת,
פניה חיוורות, ללא צל.
בבריכה נישענה על ידיה,
ראתה את עצמה משתקפת.
דמעות זלגו מעיניה,
ראתה כי כמו צל היא חולפת.
האדוות טישטשו את דמותה,
הירח כוסה בענן,
ורק השתקפות יתומה
נשארה בבריכה שבגן.
ובשוב אהובה לבריכה
הוא ראה את עיניה מולו,
אך מה שנישק לעת בוקר -
היתה השתקפות, ותו לא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|