לפעמים טוב לשקוע
בעצבות ומלנכוליה
אפילו לבכות פה ושם
ככה סתם לעולם.
כי הבכי כידוע
מנקה את העיניים,
ומרחיב את הריאות.
משחרר הלחץ סביב העורקים
ומטיב פיזית ונפשית.
מכניס החיים קצת לפרופורציה
של פעם למטה ופעם למעלה.
אבל מעל לכל, מדגיש
שכולנו קורצנו מאותו המין
של אנשים חזקים שבוכים.
ומה אחר כך אתה שואל?
ובכן, מלנכוליה יש לה גבולות
כמו לדיכאון ולדמעות.
אם לא נהיה מידי פעם עצובים
כיצד ומתי נדע שאנחנו שמחים?
23/01/2001 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.