כשהייתי קטנה קנו לי זוג אוגרים סיבירים חמודים, קטנים, כל כך
קטנים.
קניתי להם בית ושמתי להם גליל של ניר טואלט שיוכלו להתקרבל
בתוכו. הם כל כך אהבו אותו. הייתי משחקת איתם מאכילה אותם.
אפילו הכלבה שלי אהבה אותם.
חשבתי על שם בישבילם, היה לי בן ובת אז קראתי לבן- שורטי כי
הוא היה קטן יותר מהבת ולשניה קראתי אוסקר- כי היא כמו פרס
שקיבלתי.
בהתחלה אוסקר הייתה אנטי כזאת לא חברתית, לא אהבה שמשתעשעים
איתה, אבל שורטי היה חביב ושובב. הם לא הסתדרו כל כך טוב, שזה
היה מאוד חבל... הייתי שומעת אותם בלילה רבים...ואני קוויתי
שיביאו גורים.

"אוף שורטי זוז הצידה אני רוצה לישון כאן."
"אוסקר מה את רוצה מכות לכי מכאן אני הייתי כאן קודם"
"אימא שלך שורטי!!"
"את סתם זונה"

ואז הייתי שומעת צווחות.
בדרך כלל לא הייתי מוציאה החוצה לשחק את אוסקר כי םחדתי שתנשח
אותי...אבל התרגלתי לרעיון שהיא לא כל כך חמודה...


אחרי שנה שחזרתי מבית הספר, אימא באה אלי ואמרה לי
"חמודה, שורטי מת...הוא רב אם אוסקר והיא כנראה הרגה אותו."
לא ראיתי את הגופה שלו, גם לא הייתי כל כך עצובה מזה...לא
הייתי קשורה אליו כל כך.
לא יודעת מה אימא עשתה אם הגופה, לא שאלתי.

הלכתי לכלוב והוצאתי את אוסקר, היא הייתה נחמדה לא ניסתה לנשוך
או לברוח.
היא כל הזמן הייתה שמחה שהייתי מוציאה אותה....היא הפכה לא
להיות אנטי.

היה חורף וחזרתי הביתה אימא אמרה לי
"חמודה אוסקר מתה"

לא שאלתי איפה היא קברה אותה, אבל היה לי איכפת כי ניקשרתי
עליה ואהבתי אותה....


אבל עכשיו אני מבינה למה הרצח שעשתה היה....
היא פשוט קינאה...