|
לא היית כל חיי כי עזבת,
ועכשיו שבת אך עכשיו מאוחר
כי זמנך אוזל וכמעט נגמר.
ולא נכיר אחד את השני.
וניפרד זרים אחד מהשני,
ולמרות שאוהב אותך אוהב זר.
ועכשיו שזה עבר כפי שידעתי,
הלכת לעולמך ולא הכרתי אותך.
הלכת ממני(ומעוד רבים) זר,
וכפי תיארתי לעצמי אכעס על עצמי.
על תקופה שהייתה נצח בשבילי.
תקופה של שתיקה,
תקופה שרק הרחיקה והפרידה בינינו.
תקופה שהפכה שני קרובים לזרים,
לשני זרמים שונים,זרמים נוגדים. |
|
|
ענק אחד מכוער,
ממש מפלצת,
אכזר, רע לב
ושמן כמו חבית,
היה מתנפל על
כפרים, משפחות
חוטף לו - ואוכל
לצהריים ילדים
בכפית.
והייתה לו אחות,
ענקית - אבל
פ'סדר.
כלומר רחומה,
נחמדה, לבבית.
"איך אתה לא
מתבייש???" צעקה
על אחיה, "לאכול
ככה ילדים
בכפית?!"
התבייש הענק, כי
הבין שזה לא
בסדר, והחליט
מעכשיו אחרת
להתנהג. ובאמת,
הוא שינה דרכו
לגמרי - ואת
הילדים הוא אוכל
עכשיו במזלג. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.