בעצם, עכשיו שאני חושבת על זה- החיים שלי נגמרו.
זה משפט אופיני לנערה מתבגרת,
אבל אני לא רוצה להתאבד, פשוט נראה שלחיים אין משמעות, אתם
מבינים?
כי... אהבתי הגדולה מזה שנתיים כבר מתחילה לשעמם אותי.
זה די מוזר שאני לא יכולה להפסיק לאהוב אותו, ומרוב שאני כ"כ
עסוקה 'באיך להפסיק לאהוב אותו' כמעט שלא שמתי לב שנמאס לי
לאהוב אותו. נמאס. אז זהו.
זה מצב מוזר, חדש.
אני מרגישה שאין לי מה לעשות כאן, אין לי את הרגע, הרגע מהמשפט
'צריך לחיות את הרגע'.
כאילו, איפה הוא?!?!?!?!
זה סתמי, אני אפילו לא יודעת איך לקרוא לזה.
אולי... אולי...
אולי אני אנסה...

ה   ת   ח   ל   ה      ח   ד   ש   ה     ? !