אז מה שלומנו היום,
שוב היתעוררנו מאותו חלום
שוב מיסתכלים לחיים בלבן של העיניים
ושוב הם משדרים סכינים ומזלגות,
ושוב אני נחתכת לאלף חתיכות,
שוב אותו דיכאון ישן שלא חולף ולא מובן.

ואני חיה בקופסה, מקרטון, קצת חשוכה
מחכה  לישועה, מחכה לאביר שלי על הסוס השחור
שיבוא להציל אותי שייקח ולא נחזור, בלי להיתמודד
עם כל הזיונים,והשטויות ,וכל מיני אנשים מיותרים,
שניברח וניתעלם , בלי בעיות ,בלי בילבולים.

ואני שואלת את האביר שלי:אתה אוהב אותי ,באמת?
אתה רוצה שניברח ביחד שניתאבד?
והוא לא עונה ואני לא רואה את פניו
אז אני שואלת שוב: נו ומה עכשיו?
והוא לא מדבר ולא מניד שריר
והוא מחזיר אותי שוב אל הקופסה ליד הקיר
ואז הוא פוצה פיו ומתחיל להסביר:
זה לא בשבילך אני ממש מיצטער
רק רציתי שנבלה ,בלי להיסתחרר

ואני מיסתכלת בו בפנים נבוכות
קצת עצובה, מנגבת טיפות

החלום היתנפץ ואין לי עוד תיקוות
אז מה שלומי היום?,טוב תודה אני חיה בחולומות.