"נוווווווווווווווווו!!!!!!!!", צווחה נטע. "מה נו? מה נו???
אני צריך לחשוב! רק שניה!", אורי נשען לאחור והחל לגרד את
אשכיו בחריצות. "אהההההההההההההה!", נשיכה חדה הקפיצה את אורי
ובידו הפנויה ניסה לנער את נטע מרגלו. הוא תפס את הבאנג וחבט
חזור ושוב בראשה. נטע ניתקה מן הרגל ושלפה את הסכין מנדנה. "יש
לך 5 שניות להמשיך את הסיפור!". "אין גלגל הצלה? עזרה מהקהל?",
אמר אורי בתחינה. "3..2...1...

העלים השחומים הסתחררו עם הרוח, אין אלו אותם עלים שחומים
ממקודם אלא עלים שחומים אחרים לגמרי, אשר גם הם בחרו, מסיבות
השמורות להן בלבד, להסתחרר מטה. מטה מטה הסתחררו להם, חלקם
סיימו תחת טביעות מגפיו של חזי, חלקם נחבטו במסור החשמלי אשר
היה שעון על כתפו, אבל רובם הסתחררו מטה. השמש הבוהקת הבזיקה
על חוד מסורו של חזי וקרניה נבלעו בעורה השחור של ברכה, הבננה
מחליפת הצבעים למקרה ששכחתם וגם חברתו הטובה של חזי, השפן קטום
האוזן. זוג מסוכן זה היה בדרכו לנסר עץ עקשן, חשוד בהחבאת סם
מסוכן מסוג מריחואנה. סם מסוכן זה היה שיך לחזי ולא מצא חן
בעיניו מיקומו הבלתי-עשין של סם זה. לפתע, עצרה ברכה ואמרה:
"אז חזי... אח שלי. אין מצב שנוותר על כל הסיפור? ממש לא בזין
שלי ללכת מכות על הבוקר." חזי הסתובב אליה ומלמל משהו. "אה? מה
זה?", שאלה ברכה. "אמרתי שתזיזי את התחת שלך ותסתמי את הפה."
"אה... סבבה...", הסכימה ברכה, שנזכרה למה איבדו את הקססה.
לפתע נשמע רעש נורא לפניה והיא ראתה את חזי זרוק לפניה, המסור
כמה מטרים לפניו. "כוסאמק! החלקתי על משהו? מה זה הזבל הזה?",
צעק חזי בכעס. ברכה חיפשה על השביל ומצאה את הגורם. "זה זיפו
אח שלי. עם הסוואה צבאית." "זיפו? מה זה זיפו?", הרים חזי גבה.
"נו! המציות האלה! עם הבנזין!", הסבירה ברכה. "ומה כל כך מיוחד
בהן?", חקר חזי. "עמידות לרוח וכל החרטה הזה." ברכה פתחה את
הזיפו והפליקה על המצת. להבה בגובה מוערך של חצי מטר וחום של
להביור קטן פרצה מפי הזיפו. ברכה סגרה מהר את המכסה וזרקה את
הזיפו. "ואו! כל הזיפו עושות את זה?!?", שאל חזי בעיניים
פעורות ואוזן חסרה. "לא עד כמה שאני יודעת...", ענתה ברכה
במשיכות מקבילות-כתפיים. "אוווווו! שלישלישלי!" חזי הרים
בחדווה את הזיפו והכניס אותה לכיס. "יאללה, בואי נזוז."

"נטע?", הרים אורי את עיני הניאון שלו. "מה?", שאלה נטע בחוסר
סבלנות. "את לא אמורה לישון או משהו?", שאל אורי בחשש, "כאילו,
אין לך בית ספר מחר או משהו?" "לא, יש לי קצינת מבחן ביום
רביעי רק. תמשיך!"

"בזזזט-בזזזזזזט-בזבזבזבזבזבבזזזזזזזזזט!" אמר המסור. ריר נזל
משפתיו של חזי בעודו מנסר את העץ. "TIMBER!!!!!" צעק חזי והעץ
התמוטט בקול קריסה אדיר על האדמה. ברכה הוציאה את ראשה מאחורי
סלע בקרבת מקום, "השטח נקי?", היא שאלה. "כן, כן. יא פאקצה...
צאי כבר." חזי ניסר עוד מספר חלקים מן העץ וחיפש בהם את קססתו,
כשלפתע בעטה בו ברכה בחוזקה. הרעש מן המסור נפסק ואז שמע חזי
צפצופים זועמים מכל עבר. הוא הסתובב וראה המוני סנאים סביבם,
כולם מרימים ידיהם בכעס ומצפצפים. באם הבנתם סנאית, זה מה
שהייתם שומעים: "מה אתה עושה?!?" "מה אתה דפוק??!" "זה הבית
שלי!" "פושטק!" "שוורצא חייה!" "מה זה פה?!?". למזלכם, אתם
שומעים רק את הצפצופים. סנאי אכזר במיוחד הסתער לעבר פניו של
חזי. הוא מצדו, רפלקסיבית הרים את הצד השטוח של המסור ותפס את
פרצופו של הסנאי בתנועה חדה כלפי מעלה. הצפצופים השתתקו ברעש
החבטה וחזי הניח רגלו על גב הסנאי. "עוד מישהו?". הסתבר, שכן.
המוני סנאים הסתערו על חזי וברכה, רצח בעיניהם ובלוטי יער
בכפותם הקטנות והחמודות. המסור חבט וניסר, הקלצ'ניקוב רעם
ורימוני ההלם הלמו, אך הסנאים בשלהם המשיכו. "חזי! נגמרה לי
התחמושת ויש לי רק עוד שלוש רימונים!" צעקה ברכה וזרקה בלוט
נפץ חזרה אל שוחת הסנאים אשר הטילה אותו. בקליק גדול ניתק חזי
את זוג העוזים מגבו והשליך אותם לברכה, מסתובב חזרה לפגוש את
הענף המחודד בידו של מנהיג הסנאים. מנהיג זה, גדול ומגודל מיתר
הסנאים, אחז ענף מושחז אשר השתווה בחוזקו למינימום איזה גינזו
יפאנית סוף הדרך. דם הוקז, בשר נחתך, אך מנהיג הסנאים וחזי
נשארו שווי כוחות. דו הקרב נמשך וברכה, חמושה בזוג עוזים
ועכשיו רק שתי רימוני הלם, החזיקה את צבאות הסנאים מרותקים.
צרור רדף צרור וגופות הסנאים החמודים נערמו לאיטן. "קליק קליק"
אמר העוזי וברכה זרקה אותו לרצפה. "חזי! תשתדל למהר! אין לי
עוד הרבה תחמושת!" צעקה. חזי גידף וצעק "תראה! דבר גדול ומסיח
דעת!" בעודו מצביע אל אחד העצים. כאשר מנהיג הסנאים, שהיה
חמוד, פרוותיי ולמרבה ההפתעה גם תמים, הסתכל וחזי ניסר את ראשו
במהירות. "אה... עוד עבודה שנעשתה כהלכה.", אמר בסיפוק. הסנאים
צפצפו ביתר כעס עכשיו והסתערו אחד ככולם. נדמה היה זה כי סופם
מלא הדם של גיבורינו הולך וקרב אך לפתע!

"פיהוווווווווווווווק!", אמר אורי. "וואי, חופשי אני עייף.",
נאנח. נטע קמה ממקומה בשתיקה והלכה. "הממ?", תהה לעצמו אורי
ונשכב למנוחה קלה. פיו נפער ונוזל נשפך לגרונו. "משקה אנרגיה",
אמרה נטע.
"תמשיך."

פיצוץ חזק פיזר קבוצת סנאים לכל עבר ואחריו עוד פיצוץ, ועוד
פיצוץ. חזי וברכה חיפשו את מקורם אך לא מצאו אחד. עם מסור,
קלצ'ניקוב ריק מתחמושת והרבה זעם צדקני, הדפו חזי וברכה את יתר
הסנאים. הסנאים בשולי גל התקיפה צווחו בבהלה ונסוגו לאחור, תוך
דקות מספר, היער דמם שוב. מבין העצים הגיח צב מחזיק מטול
רימונים ומקטרת בפיו, מגחח קלות. "אווו... זה היה כיף!" אמר
בפה מלא חיוכים. "מי לעזאזל אתה?", שאלה ברכה בכעס. מוחה דם
ממקביל-הגבה שלה. "ברכה, בחייאת, מה זה העוינות הזו? הבנאצב
הרגע הציל לנו את הפרווה, או קליפה..." ניסה חזי להרגיע.
"גרר.." המשיכה ברכה בשלה. "הנרי. אתם יכולים לקרוא לי הנרי."
אמר הצב, מתעלם לחלוטין מברכה וגוונה האדמדם. "אתה חזי ואת
ברכה." "איך אתה יודע את זה?" עיקמה ברכה את מקביל-אפה. "שמכם
הולך לפניכם. ושביל ההרס קשה לפיספוס. אהבתי את העבודה שלכם.
בגלל זה גם עזרתי לכם." חייך הנרי. "בואו. שריל רוצה לאכול."
ברכה הסתכלה בחזי במבט שואל והוא מצדו רק הרים כתף, והלך אחרי
הנרי.

"איזה מטול היה לו?", שאלה נטע ומשכה בידו של אורי, עיניה
בורקות. "אממ... לא יודע, אחד שמטיל רימונים." אמר אורי כאחד
שלא מבין כלום במטולי רימונים. "בה. אין לך מושג, טוב נו...
אהבתי את הצב בכל מקרה. תמשיך!"

לאחר שעה קלה, היער נפתח סביבם לזולה ירוקה במיוחד. היער היה
מלא בצעקות וברעש השמור לדאון-טאון של היער. הנרי התיישב בכיסא
נדנדה חורק ופתח קופסא אשר ישבה על השולחן. דחס את מקטרתו והחל
לעשן. "לא אמרת משהו בקשר להאכיל את שריל?" שאל חזי. הנרי הרים
את המקטרת וחייך. חזי התבונן במבט שואל ואמר "כן, מקטרת יפה,
אבל מה הקשר לשריל?" "מממ! המה  ממיל!" והצביע על המקטרת שוב.
הוא הוציא את העשן מפיו וחזר "הנה שריל!" הנרי הרים את הקופסא
והחל לעלות במדרגות הבנויות בגזע העץ הקרוב. חזי וברכה עלו
אחריו ולאחר טיפוס ממושך הגיעו לזולה אפילו נוחה יותר הממוקמת
בראש העץ. "מה זה?!? קומפלקס זולות מזוין?!?!" שאלה ברכה.
"משהו כזה." הגיב הנרי ומילא את מקטרתו בצמח הירוק שוב.
"שאכטה?" הציע לחזי. "סאטלת אחה"צ," אמר חזי בחיוך, "האהובה
עלי." "פאף-פאף" אמרה המקטרת וחזי נאפף עשן. "אז למה אנחנו פה
בקיצור?" אמרה ברכה, "ושזה יהיה זריז, אנחנו עוד צריכים למצוא
קססה ולהשלים שעות שינה." הנרי משך בכתפיו ואמר "מה רצית? שאני
אעשן לבד?" הוא התיישב ליד החלון ובהה בצ'אקאלקות עושות צלחות
מעופפות בפניות חדות. "נשמע לי הגיוני." אמר חזי והתיישב לידו,
המקטרת עדין בידיו. ברכה פשוט חבטה את ראש בקיר העץ וקיללה.
מיד לאחר מכן לקחה את המקטרת מידו של חזי והתיישבה ליד הזוג
המוזר. השלישייה השמחה המשיכה לצפות באירועי היער ולעשן. ואחד
אחד הם נרדמו לשינה מתוקה.

"דוד!" צעקה נטע. "מה?" אמר אורי, רגיל כבר להצקות התכופות.
"אנשים ישנים לא עושים, דם!" צעקה. "טוב טוב...

חזי התעורר בתזוזה אלימה ונזרק על גבו של הנרי ששכב לידו.
צ'ופצ'יקה של ברכה נתקע בגבו בחדות והעולם התהפך. הוא היה מוקף
חומר גס ומפיץ ניחוח מחריד. הוא חתר בידיו וניסה להגיע אל פני
השטח. ידיו נתפסו בקצה של קערית והוא הסתובב כדי לבחון את
החומר מסביבו. סביב סביב ראה חזי את הקססה שלו. גדולה אלפי
מונים, אך אין טעות שזוהי הקססה שלו. הוא הרים אחת מפיסות הטבק
ורחרח. בשאט נפש הוא זרק את חתיכת הטבק ובהה באימה בקססה. ברכה
והצב הוציאו את ראשם, בסדר הזה, מהקססה ומשכו עצמם לכיוון חזי.
"חזי! מה קורה פה לעזאזל?" הנרי נמשך תחת משקל השריון שלו אל
מתחת לקססה, ברכה ניסתה לתפוס בראשו הקירח אך ללא תועלת. מן
השמים הגיעה יד ענקית אשר תפסה את חזי וברכה, עם חופן קססה
נדיב, ודחסה אותם אל ראש מקטרת. להבה הופיעה מעליהם וחום יוקד
בער סביבם.

"אתה לא הולך להרוג אותם, נכון?" שאלה נטע במבט חשדני. "נטע,
הסיפור חייב להסתיים מתישהו!" ניסה אורי. "לא הוא לא." ענתה
נטע ותפסה בנחיריו של אורי.

חזי התעורר בבהלה וזעק. ברכה התעוררה, זינקה ממקומה, ושלפה את
המאגנום שלה. "מה? מה קרה חזי? סנאים?" שאלה, מביטה לכל עבר.
"לא לא..." ענה חזי בקול רועד, "פשוט היה לי סיוט. זה היה
מחריד, לא תיארתי לעצמי כזה סבל!" יבב. "מה קרה חזי? איזה
סיוט?", היא הניחה את מקבילות-ידיה על חזי ברכות. "או ברכה!
חלמתי שמישהו שם גולף לייט בקססה שלי!" אמר חזי. "אלוהים
אדירים לא!" אמר הצב שהתעורר זה מכבר, פניו מזועזעות. "ששש...
זה היה רק חלום חזי." לחשה ברכה ברכות, "אין מה לדאוג. מאז
שהבערנו שלוש משאיות של גולף הם כבר לא מגיעים ליער יותר בכלל.
ששש חמוד, די די... Mama knows baby, mama knows." חזי ניגב את
אפיו בידו והדליק קאמל נונ-פילטר כדי להירגע. "מה השעה בכלל?"
הוא שאל כאילו לא יבב הרגע כמו ילד קטן. "תשע בבוקר יא נקבה
בכיינית" אמרה ברכה בארסיות. הצב הוציא מגש ועליו טובין
ומטעמים. "ארוחת בוקר. מממ..."

"שוב הפסקת?" כעסה נטע. "הי! אני חייב לאכול משהו! השעה כבר
תשע ב-פאקינג-בוקר! כבר חוזר, בינתיים אני אחשוב מה לעשות
עוד."

קוראים חדשים, קוראים חוזרים, אחד ככולם, כולכם מוזמנים לחשוב
על המשך לסיפור. עקב חוסר הציות שלכם להוראות הקודמות, החלטתי
לשנות את שיטת ההצעות. אז במקום לכתוב הצעה מסודרת ומובנית
להמשך הסיפור, פשוט זרקו כל מה שבא לכם לראש. דמויות, מקומות,
סיטואציות, צחוקיות, בלאגניות וכו'. כל רעיון אשר יושחל לסיפור
יקבל קרדיט וניקוד. הניקוד מצטבר מפרק לפרק(בהנחה שזה לא יהיה
הפרק האחרון) וצוברי הניקוד הגבוה יכנסו לתחרות חצי הגמר
ויוענק להם מקום של כבוד בהיכל התהילה ועיטור החסה הרשמי.
ובין התורמים לסיפור זה, כבוד גדול ל:
וייסטד פליים על רעיון הזיפו המשעשע, נקודה אחת על הרעיון.
ד. מנגו משקפי שמש על רעיון הזולה והצ'אקאלקות, שתי נקודות
על שתי רעיונות.
ושתי נקודות ליערה על רעיון הקססה הענקית.

מעתה ואילך, הוסיפו להצעותיכם כתובת דוא"ל, דפיוצר, מספר ICQ
או שאר אמצעי זיהוי, זאת למען הנוחות והידיעה מי הציע מה.
אל תשתהו, הציעו הצעות והסיפור ימשיך...


הניקוד הנוכחי:
וייסטד פליים - 1 נקודות
ד. מנגו משקפי שמש - 2 נקודות
יערה - 2 נקודות.