|
אמחה את הדמעות
הזולגות מעיניך
אשר זורמות על הזוועות
אשר עברו אל מול פניך.
ואז אומר לך: הבט!
כי הנה שבו החיים
למחוזות בהם הגיעה העת
בה יהיה קל יותר ונעים.
עוד ילבלבו שדות הקטל
בהם נשפך דם אהובים
וזכרונם לא יהיה עוד נטל
אך יישארו לעד אהודים.
ועוד אראה לך סביב
איך פורחת אהבה
כפרח עדין באביב
ואיתה גם גאווה
על אחים אשר אינם עוד
ונתנו לנו הכל
ומסביב רוצים כולם מאוד
לזעוק חיים בקול.
כי הנה ניצחנו שוב
את המוות במגרשו
ועתה מלאה הארץ כל טוב
ואת המוות נתפוס ונגרשו.
כי הנה נולד תינוק
אשר לא יידע מלחמה,
שלא יראה צינוק
והרי אין כמו זאת כנחמה.
אז אחבק אותך, אחי
אחזירך אל האור
המכסה הכל בלאו הכי
ואה נראה עוד פחות שחור.
והנה אנו שמחים
למרות העבר הנורא
נבקש מהשמש הטובה
שלנצח תיתן לנו אורה.
ונישא ראשנו בגאון
מעל התוהו שהיה
ונשיר עם מועקה בגרון
על נצחוננו על החיה.
אותה חיה ושמה רוע
המאיימת עלינו תמיד
אותה חיה הפוערת לוע
עכשיו, ובעתיד. |
|
|
גוסס חדש:מי
זה?
גוסס ותיק:מי
זה?
גוסס חדש:זה
זה.
גוסס ותיק:גם זה
זה.
[פאוזה]
גוסס חדש: כאן
מתים?
גוסס ותיק: כן,
כאן נמות.
גוסס חדש: אז זה
המקום.
גוסס ותיק: כן,
זה.
גוסס חדש:אבל
אולי יהיה מקום
אחר.
גוסס ותיק:לא
יהיה
גוסס חדש: אבל
אולי
גוסס ותיק: אבל
לא.
מתוך:
"הבכיינים" מאת
חנוך לוין ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.