לילות לבנים הופכים לשגרה
כשאני אותך לא רואה.
אתה חסר עד אין קץ
אך תמיד מתנהג כלץ.

חסרות לי עיניך הבוהות
חסרות לי פניך התוהות
האם אני אוהבת אותך
או שמא רק משחקת בך.

אינני משחקת, אני מבטיחה
אך לך קשה תמיד להאמין.
לפעמים אהבתי את דמך מרתיחה
וקשה לך כל-כך להבין.

הבט אל תוך עיני
וראה, אינני משקרת.
הבט נא בפני,
אני אותך לא מבקרת.

אני חושבת עליך כל שניה
ויודעת שכך גם אתה.
מחפשת מעבר לכל פינה
עתיד ורוד שאין, עתה.

חסרה אני את הביטחון
שבסוף יהיה, כבסיפורים, טוב.
אתה אוהב אותי, זה נכון
אך לפעמים אתה נראה כאוב.

נראה כאוב כי רחוק אתה
רחוק, וחסר עד אין קץ
והמרחק את הזמנים הטובים קטע,
והכאב נורה אל תוך לבי כחץ.

אהוב אותי עד בלי די
ונהיה קרובים לעד
כי המרחק נמאס עלי
רוצה שנהיה תמיד יחד.

אהוב אותי בכל גופך
רצה אותי בכל מאודך
אני שלך, אם רק תיקח
רוצה את כולך, רק כך.