סצינת אהבה בסרט ישן מזכירה לי את מה שהיינו פעם, לפני אותו
ערב ארור, בו קרה הכל. אשקר אם אומר שיבוא יום בו לא אזכור כל
פרט מאותו הערב...
היה זה ערב יום חמישי: ישבתי מול הטלוויזיה וראיתי  סרט ישן
בטלוויזיה,  כשנכנסת והושטת לי זר פרחים. אני זוכרת איך הרמתי
את מבטי אליך, מחייכת, עד שהבחנתי לפתע בחפץ שחור מכוון אליי:
אקדח. הסתכלתי עליך מבולבלת. איפה שהוא בתוכי הייתה תקווה
ילדותית שתלחץ על ההדק ומתוכו יצא זרם של מים, והכל יישכח. אבל
כמו כל התקוות, גם זו התנפצה. וכשחיפשתי רמז בפניך לעומד
להתרחש, כל שמצאתי היה זוג עיניים חסרות הבעה. מבלי להסיר את
מבטי מפניך, קמתי, לאט לאט, כאדם הניצב בפני חיה ארסית, ושלפתי
את מוט הברזל שהיה מוסתר מתחת לכריות הספה. הנפתי את המוט
באוויר, מאיימת, אך אתה לא זזת, המשכת להביט דרכי. הסבתי את
מבטי לאחור, ולפני שהספקתי להבחין בדבר, שמעתי יריית אקדח.
ברכיי רעדו וחשתי כי אני מתמוטטת. "זהו", חשבתי, "נגמר". עצמתי
את עיניי, מצפה לשינה אחרונה, אך הן נפקחו מעצמן. הסתובבתי
לאחור. כצפוי, ניבט אליי דווקא המראה ממנו חששתי מכל, ירית
באקווריום. "פישיי!", רצתי אל האקווריום בתקווה להציל את דגיי
בטרם יבוא מותם, אך ללא הועיל. דג אחד מת. "זהו" סיננתי מבין
שיני "אתה גמור". רצתי והפלתי אותך, האקדח נחת בצד השני של
החדר. היה לי מובן שתספיק להגיע אל האקדח לפני, ולכן במקום
לרוץ לעבר האקדח, תפסתי את מוט הברזל שהיה מושלך עדיין על
הרצפה, התקרבתי אליך כשגבך מופנה אליי... אחת, שתיים, שלוש.
ניצחתי.
(דג מלוח)