כבר כמעט 20 שנה שהוא שוחט.
פרות.
קדושות.
פרסמו עליו עשרות כתבות צבע במוספי סוף השבוע במשך השנים.
זאת עבודה טובה, אין לו על מה להתלונן.
השעות בעייתיות, אמנם, אבל הכסף מפצה על הרב.
הוא מרגיש בזמן האחרון שהוא כבר לא מה שהיה פעם. הוא מזדקן,
הוא נחלש.
הגב מציק לו, ואת הכדורים ללחץ הדם הגבוה הוא בולע בסתר.
בזמנו רצו כל האמניות היומרניות לצאת איתו, היום גם לו אבדו
הנעורים, וגבר נאה מאד זה לא אותו הדבר.
הוא לא התחתן אף פעם. זו היתה אחת מדרישות התפקיד והוא, היה אז
צעיר עם עקרונות גדולים ולא חשב שזה יפריע לו.
זה לא הפריע.
הבטיחו לו פנסיה טובה.
אין ביטוח בעבודות מהסוג הזה, אבל תמיד היו לו המכוניות
הנכונות, הבגדים הנכונים, צלמי פפראצי ברגע הנכון.
נכון מתוקף העניין כמובן.
סטייל הוא ללא ספק חלק חשוב בדברים מהסוג הזה.
עם השנים, לצד כל מתנגדיו קמו לו גם כמה תומכים. עם זה ידע
להתמודד, הכינו אותו למצבים כאלה.
אלא שככל שהזמן עבר תומכים צעירים התחילו להתאגד בקבוצות.
הוא היה מוטרד. אמרו לו לא לדאוג. אמרו לו שזה יסתדר. שהם
מטפלים בזה.
למרות הכל הוא חש אי שקט צורב מכל העניין.
תקופה מסויימת היה נדמה שהכל נרגע ואז בדיוק כשהתחיל לצבור
בטחון מחודש, קמו התומכים והגדירו את עצמם כמעריצים.
בדרגים הגבוהים אף אחד לא רצה להאמין. הם התעקשו שזו המצאה של
התקשורת, רק כשכבר דובר על סגידה הבינו שהכל אבוד.
הוא קד קידה גרנדיוזית אחרונה ונס על נפשו אל מוספי סיכום
העשור.