ירושלים

 "אין אדם רשאי להתלש מן העבר, אבל אינו חייב בפולחנו"
                              (אליעזר שטיינמן)

אני וזרע התבונה
שכבנו וחיטטנו בנבכי האביונה
על אתריה הקדושים
וחורבותיה התשושים מעבודה זרה
שלא עולה קנה אחד עם קדושתה.
קני הרובים בשעריה
פתחי השאול האלה
ארורים וענוגים בבת אחת
שניה בבת עינה של השכינה
כפי שמשתקפת באבן חומותיה
ובצריחי המסגדים קולות המואזין
המקונן עליה

  עיר קדושה שלי
     אכבוש אותך הלילה.



     שביתת הנכים

 "ימי הביניים מתקרבים"
           (זלמן שניאור)

גדם יד תלוי על וו.
תלוי בנסיגה המתקדמת
אם המוח מסוגל להתמודד לבד
עם השחיקה המסוימת במידת הרחמים.
נכה יוכל לשבת על כסא הדרדרים וציפור תוכל ללכת
על רגליהקלשונים ועמודיהחשמלים בלי לחשוב,
אף לא לרגע, שקביים הם הרגל
שנרכש עם השנים
בכספו של הציבור המנופף בטוב ליבו
שיראו גם השכנים את הנדיב המסתורי,
הנדיב הצדקני, הנדיב החסכוני, הנתיב הכי קצר
להתנגשות
במעקה בטיחות ההומני-תרבותי.



    דםדםדם


"מחצית האנשים בעולם אוהבים את המחצית השנייה,
 מחצית האנשים שונאים את המחצית השנייה,
 האם בגלל אלה ואלה עלי ללכת ולנדוד ולהשתנות בלי הרף?"
                      (יהודה עמיחי)

בלי מורא
פילוג דרוש לנו עכשיו
אחד מנגד השני עקובים מדם
אח קם על אחותו להשמידה

בלי מורא
שנאה היא צורך קיומי
סלע קיומנו נבקע
ויצא ממנו נפט ויבער
ותשרוף הארץ חמישים שנה יושביה
ושבו בנים בארונות
ושכבו שם עם בנות
וילדו להם את מוות ואת הרס
ואלו בתורם הולידו את חורבן

בלי מורא
אובדן הוא התשובה לשאלה
לאן אנחנו ממשיכים מכאן