יערה זמיר / אבא |
אבא-עברו 5 שנים ואולי 6?
אני עומדת עכשיו מול לבנת הבטון.
מסביבי המון פרצופים חצי מוכרים בוכים.ואני עוצרת את הדמעות,
מתאפקת.
ב.אבא עכשיו זה מתחיל באמת לכאוב.
התייתמתי.
לפני שנה לא הייתי יתומה- זכרתי אותך- ועכשיו לא.
אני זוכרת שצחקת אבא.אבל אני לא זוכרת איך.
אני לא יכולה לשמוע.
אני זוכרת שאהבתי.
ולא זוכרת איך.ולא זוכרת למה.
אני זוכרת שהיה איש שמאוד אהבתי ושהוא היה אבא שלי.
אבל את האיש אני לא זוכרת.
ואולי זאת בעצם היתמות.....שהזכרונות מתים.
מוקדש לאבא שלי ז"ל שנפטר לפני 5 שנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|