חיה לי בתוך עולם משלי
לאיש אין כניסה
ארמוני הפרטי
כמו עיוור בחשכה לא מוצאת מנוחה
לומדת לחיות עם ההפסדים
מקבלת הכל בכניעה
שומרת בבטן לימים יותר טובים
ממשיכה להזריק בכל הזמנים
לוקחת אותי למקומות
מחפשת ת'אור
הנה הוא בא
לא בעצם זו המלכה
מתיזה אבקת קסמים לכל הילדים
בחיוך ביישני
ומבט חולמני
מחפשת מקום
שבו אפשר לישון
לעולמים
לחיות רק יום כמו הפרפרים
לקום כשטוב לחלום כשרע
לחזור לחיים כשצריכה עוד מנה
להתאושש מהכאב שכבר שמזמן עבר
שתמיד נזכר
שתמיד מכאיב
לי
כולם מסביבי כבר עברו את זה
רק אני תקועה בעבר
כמו מסמר חלוד
בלי חבר צמוד
מחפשת שמיים
בלי עננים
רוצה את השמש
ישר בפנים
מחכה שיבוא
גם החלום שלי
בנתיים רואה את המוות...
והוא כל-כך איטי.