החורף לא תלדי עוד בנים,
לזכר הנופלים.
דמם עוד לא קרש מתחת למעטה כיסוי חייהם
דמעות אוהבים עוד לא יבשו על אדמת הקבר הבוצית
עיניהם פקוחות עדיין מתחת לאבני הארץ
זוועות המדינה עוד לנגד רוחם הנסערת
ילדים עוד בוכים את זכרו של אביהם, גיבור חייהם הקצרים.

הקיץ תלדי זכרים,
שישמרו על זכר הנופלים.
השקי אותם חלב שדך
נשקי אותם ברוך אהבת האם
אל תתני להם לבכות, חזקי רוחם.
קרוב היום דמם ישפך במדרון ההר
זעקתם תחצה ענני הזעם להגיע לאוזני ערל.
ואת תבכי...
ואת תבכי...
כן, תבכי.
ובקיץ הבא תלדי רק בנות...
אך אל תשכחי אותם,
אל תשכחי את נשמת אפם ריח אבק השריפה בגופם
אל תשכחי,
אמא,
את בנייך שנפלו.


01-12-2000