שעה ארבע וחצי
המקום גן הרב קוק בפ"ת, אני נער בן 17 עם גיטרה ואירה ילדה בת
תשע.

אירה: שלום.
אני: שלום אירה.
אירה: מה נשמע?
אני: בסדר.
אירה: איפה חברה שלך?
אני: היא כבר לא חברה שלי נפרדנו.
אירה: תנגן לי משהו.
אני: איזה שיר את מכירה.
אירה: למדנו בגן שיר השמש עוד תזרח, רוצה לשמוע?
אני: בסדר.
אירה: השמש עוד תזרח. השמש עוד תזרח. אל תדאג.
בחייך אל תדאג. השמש עוד תזרח.
אני: זה נורא יפה, בחיי. באמת שנורא יפה אירה.
אירה: איפה חברה שלך.
אני: היא כבר לא חברה שלי. אמרתי לך כבר אתמול. נפרדנו. היא
חברה שלי לשעבר.
אירה: אז איפה היא?
אני: לא יודע יושבת בבית. רואה דרדסים או משהו.
אירה: למה היא לא איתך. חברה שלך.
אני: נפרדנו את יודעת מה זה להפרד.
אירה: לא.
אני: ז"א, פעם היינו כמו חברים ועשינו כל מיני דברים.
אירה: התנשקתם וכאלה?
אני: כן, זה לא הענין.
אירה: איככככךךך.
אני: ועכשיו אנחנו כבר לא.
אירה: למה.
אני: ככה לא כל כך הסתדרנו, רבנו כל הזמן.
אירה: היא לא שכבה איתך.
אני: זה לא הענין, בחיי אני אוהב אותה. אני עדיין. אני מת
לראות אותה בגלל זה אני בכלל כאן...
אירה: השמש עוד תזרח. חמה באילנות. השמש עוד תזרח. ירקדו בנות
יפות.
אני: כי אני כל הזמן מתגעגע ומקווה שהיא תבוא לכאן אז אני בא
ומקווה שהיא תהיה  כאן והיא באמת כאן, כי גם היא מחפשת אותי
ויודעת שאני מחפש אותה.
אירה: השמש עוד תזרח מעל הרבה בנות יפות, שערן יריח כבושם
לבבות.
אני: בהתחלה היא לא דיברה איתי. עכשיו היא לפחות מדברת איתי
אני יודע שאני חתכתי,  אבל למה כולם חושבים שזה אומר שאני לא
עצוב. אני רוצה לבכות. אין לי דמעות.  כוס אמוק. אני מאוהב
בה.
אירה: תזרח בימי השבת והשישי. אל תקלל לידי!
אני: מצטער, תסכול והכל, אני כל הזמן כבר לא עצמי.
בלילה חלמתי עליה שאני הולך ביער ובשלכת. יער כזה ארופאי כמו
שהיה ברוסיה  והיא נופלת עלי כזחל מעלה. אני מכסה אותה בידי
וכשאני פותח את ידי היא יוצאת  כפרפר וטסה משם.
אירה: התעוררת שטוף זעה קרה?
אני: לא.
אירה: חשבתי שמתעוררים עם זיעה קרה. קראתי ככה פעם בספר.
אני: אני די מתגעגע אליה. אני לא יודע. אולי אני אהיה נזיר או
שאני אלך לזונה.
אירה: תזרח כמו כדור אש גדול להאיר...
אני: זה מעניין אותך בכלל.
אירה: תנגן משהו.
אני: מה את מכירה.
אירה: למדנו שיר בבית ספר השמש עוד תזרח.
אני: אירה, איפה גל?
אירה: גל התספרה.
אני:איך זה עליה. (נמפית קטנה ויפה שכמותה, אני חושב)
אירה: יפה, גל כזאתי חמודה, תנגן  משהו.
אני: יום הולדת לאירה יום הולדת לאירה יום הולדת שמח.
אירה: יום הולדת לגל יום הולדת לגל יום הולדת שמח, אתה יודע
לנגן.
אני: כן. אז מה שרציתי לשאול...
אירה: למה קראת לגל נימפומנית.
אני: לא קראתי לה נימפומנית, מאיפה את יודעת מילים כאלה. קראתי
לה נמפית.
אירה: מה זה נמפית, איך הבירה שלך?
אני: מגעילה. לא משנה מה זה.
אירה: גל לא מגעילה.
אני: אני יודע. התכוונתי לבירה. רוצה לנסות?
אירה: לא. לא. אני אוהבת פפסי קולה וקולה.
אני: גם אני. פשוט לא היה לי כסף. זה גועל של דבר.
אירה: לא טעים. בירה קולה?
אני: בכלל לא, מגעיל לגמרי.
אירה: זה מכבי?
אני: לא, זה גולדסטאר.
אירה: טובורג הכי שווה. למה אתה לא הולך לחברה שלך?
אני: א. היא לא חברה שלי כבר ב. אני מתבייש.
אירה: אתם ברוגז?
אני: אנחנו לא ברוגז. אנחנו סתם לא מדברים.
אירה: בוא אני אקח אותך אליה.
אני: היי את רוכבת על סקטים?!
אירה: כן.
אני: אבל מה. סקטים זה פסה. אין לך רולרבליידס.
אירה: עוד מעט אמא תקנה לי. עם פס אדום. בוא נלך.
אני: חמודה תביאי יד שלא תפלי.


שעה חמש גן הרב קוק.

אני גיטרה ובל החברה לשעבר, צעירה ממני בשנה.

אני: חלמתי עליך הלילה.
בל: מה?
אני: כל מיני. שבגיל 17 ביום הולדת את אומרת לי שאת מפצה אותי
ושוכבת איתי.
בל: למה זה כל כך חשוב לך.
אני: חשוב? אני?
בל: כן! אתה.
אני: לא יודע, אני יודע שזה טפשי. אני פשוט לא רוצה שאני אצטרך
עוד קשר בשביל להזדיין. אין לי כוח לאף אחת. אני אוהב אותך.
אני לא יודע, אולי אני אהיה נזיר או אלך לזונה.
בל: אל תעשה את זה לעצמך רק אל תעשה את זה. זה טפשי.
אני: די נמאס לי.
בל: אל תעשה את זה. אתה תתחרט על זה כל הזמן.
אני: די אל תבכי.
בל: אני לא רוצה שיהיה לך רע, אני פשוט לא רוצה.
אני: אל תדאגי לא רע לי. זה בסדר הכל.
בל: לא רוצה.
אני: די אל תבכי, זה פשוט שאין לי כוח לשום מחויבות. לא רציתי
שתהיה אף אחת אחריך.
בל: אתה יכול לדפוק ולזרוק אתה יודע.
אני: אין לי כוח. ועד שאני אוהב עוד הפעם. אין לי כוח להיות
בודד. אני כבר רגיל.
בל: אני עדין אוהבת אותך.
אני: אין לי בשביל מה לחיות. אין לי מהות. אין לי כוח. אין לי
שום דבר.
בל: בגללי?
אני: קצת.
בל: מה אני? המהות?
אני: די. אני לא יודע. די, תפסיקי לבכות. נו תפסיקי.
בל: תפסיק אתה לבכות.
אני: את יודעת מה שאני שונא. שאפילו לא היה איזה סיום טוב. אני
לא זוכר אפילו את הפעם האחרונה התנשקתי איתך.
בל: די תפסיק.
אני: מה את רוצה? זה קשה לשבת איתך כאן בספסלים האלה בלי
להזכר, זה כמו אינסטינקט.
בל: די.
אני: אני מתגעגע לשפתיים שלך, חמות.
בל: תרביץ לי!
אני: מה?
בל: תן לי סטירה תרביץ לי. (פאוזה) לא כזאתי, חזקה. (פאוזה)
כזאתי.
אני: אבל אני אוהב אותך.

סצינה מתוך אירה 2

אירה: שלום עידו.
אני: שלום אירה. חשבתי שעברת לדימונה.
אירה: פינו אותנו בגלל הקרינה.
אני: המה?
אירה: הכור התפוצץ. לא שמעת? לא ידעת?
אני: אני מצטער לא הקשבתי לחדשות בזמן האחרון.
(עכשיו כשהבטתי עליה באמת היתה לה יד נוספת שיצאה לה מהצואר).
אני: אירה אני מצטער. אני עדיין אוהב אותך.
אירה: אפילו עם עוד יד?
אני: אני אוהב אותך יותר ממה שאפשר למדוד בידיים.
אירה: אתה מתוק.
אני: אני בן 17 היום.
אירה: תתחדש.
(פאוזה)
אירה: אני אהיה מכוערת ואף אחד לא ירצה להתחתן איתי.
אני: אל תדאגי אירה. הכל יהיה בסדר. אני בטוח.
אירה: איך אתה בטוח. יש לי גם המון כויות על העורף שאף פעם לא
ירדו. והרופאים אומרים שתהיה לי את היד הזאתי מהצואר עד שאני
ימות. ממש כך. עד שאני ימות. אפילו עוד אחרי.
אני: לאהבת אמת זה לא צריך להפריע.
אירה: תמכור את הלוקשים שלך לפרייאר אחר. הילדה הזאת כבר לא
קונה.
אני: אירה, מה קרה? את בת 9 . אם היום לא תקני לוקשים, מתי
כן?
אירה: התבגרתי מהפיצוץ. ככה זה שעוברים חויות טראומטיות.
אני: אני בכל מקרה ממש אוהב אותך.

(הוצאתי מהכיס 10 שקלים שפעם הבטחתי לה פשוט כי חשבתי שלי זה
אפסי ובשבילה זה כל כך הרבה.)
"אל תדאגי. הכל יהיה בסדר". אמרתי.
"כמו בברלי הילס?" שאלה בתקווה. עיני הילדה קטנה שלה חזרו לרגע
והתמלאו בכחול מלאכי.
"כמו בברלי הילס", הבטחתי.
כאב לי הלב לראות ככה את הילדה המסכנה, עם הגוף המרוטש
והעינים הפוזלות מלאות צהוב רדיואקטיבי. תקחי את זה אמרתי
ונתתי לה את הכסף ביד שבצואר. היא שמה אותו בכיס החולצה ואמרה
לי תודה יפה.

"את בטוחה שאי אפשר לעשות שום דבר". שאלתי, "נאדה", אמרה.
לטפתי לה את הביצים.
"הכל יהיה בסדר". אמרתי.
"זה נעים", היא אמרה.  העינים שלה נתמלאו בקרום של הנאה כמו
חתולה, אבל אני הפסקתי מהר מאוד כי לא היה לי נעים.

אני רוצה להדגיש ששום דבר פה לא היה מיני. אני לא איזה פדופיל
מחורבן, או אחד מהחארות שמביאים סוכריות לילדים ומכריחים אותם
לנסוע איתם בסובארו לגן הנשיא. אני גם לא מנהל בית ספר.

אירה: מה עם חברה שלך.
אני: די מחורבן. אני כבר לא רואה אותה כמעט.
אירה: חבל נראיתם חמוד ביחד.
אני: כן.
אירה: אני די מבוגרת יחסית לילדה בת 9. מנטלית, ז"א נכון?
אני: כן.
אירה: הכל בזכות הפיצוץ. אומרים שהוא עשה בי פלאים ממש. ההורים
שלי כבר לא יודעים מה לענות לי.

אירה איפה השיער שלך?" (שאלתי פתאום)
תרמתי אותו לפאות יפה.

- כמה קבלת?

רק 500 בגלל הקרינה. הוא הצטהב קצת. עושים ממנו בובה של לורי.