הוא עף עכשיו מעל שדה החמניות הגדול שאביו גידל לאורך ילדותו.
המראה מדהים.  הוא לא דמיין את המקום כך. הפרחים משתנים עם
השדות לכלניות.  שדה אדמדם-ורדרד.   צבע כה אופטימי- הצבע
השנוא על כולם.  השמש מתחילה לבצבץ מבין הטרום בוקריים של בוקר
יום ו'.  הכל כל כך בתולי ושקט, אך בכל אוהביו סערה.  היום הוא
יקבר. הוא לא מקבל את העובדה שזו הפעם האחרונה שלו במקומות שכל
כך אהב.
הנוף משתנה לירוק זוהר. רמת הגולן.  הרבה פרחים מסתכלים, חלקם
יקטפו לזרים שיונחנו עליו בעוד כמה שעות.  תילתנים אדומים
וסגולים שם למטה.בכל תילתן נפש...מה הפלא שיש כל כך הרבה?...
הציפורים מדברות ביניהן , שרות את שירן בגובהו,והוא לא מאמין
שבאמת הלך. זה כל כך כאב שם...
זמן רב עבר, אך השמש טרם הפציעה. האוויר הקר שיסף את גרונו.
כוכב אחרון שנותר בשמיים שלח אליו את מאורו.   עקבות דם נראו
בשדות הצהובים.  30 שנה מאז שהכתמים האלו הגיעו הנה, ועדיין לא
נשטפו.  הרבה אנשים חזרו באלונקות.  הרבה אנשים לא חזרו.
הוא סירב להביט בנוף השברירי הזה בפעם האחרונה. הכל עצר מלכת
כאילו שמחכה לו..  הוא רצה להשאיר אחריו חותם אך טרם הספיק,
טרם ידע...  ענן קטן כיסה אותו והוא נעלם לעולמים.

זאת הפרידה של הילד האהוב שכה אהבנו, הוכרנו והערכנו.  זה הסוף
של אין קץ חלומות, תקוות, זכרונות, תמימות,חברויות... אדם אחד
בודד, אדם כל כך יקר.

לזכרו של ניר קריצ'מן.