הכל התחיל ביום שלישי רגיל...כזה שאין כוח אז מבריזים את הארבע
שעות האחרונות והולכים עם דויד, ובמקרה הזה גם נועם, והולכים
לשבת במרכז, עם חבילה של פרלמנט, אחד מהימים האלה.
אז אנחנו יוצאים דך הפירצה והולכים למרכז.
בשעה הראשונה הכל התנהל בטוב, עד שנועם היה רעב, מכאן הכול
מתדרדר...

אז ככה, אני נועם ודויד יושבים עד שהארמני, סליחה, דויד בא
ביציאה: "וואי אני רעב מת!",
"אז תלך להביא לחם", אמרתי,
תביא גם לי", אמר הארמני, סליחה דויד,
ואז נועם הלך ל"פיצה ופלאפל של הרצל" להביא מהלחם המטוגן
והמתובל שהשתוקקנו אליו מאוד, נועם נכנס בזמן שאני ודויד הלכנו
לשבת ליד ה"מתוק לי",
כשפתאום אנחנו רואים את נועם מתעופף באוויר,
מלווה בהרצל ובצעקה קולנית "ילד! תצא מכאן מייייייייייד!!!",
(תנסו לדמיין את זה במבטא תימני כבד ומסריח),
עד כאן אני ודויד על הרצפה, מתים מצחוק ואני מתאפק לא להשתין
תיכף במכנסיים, ובינתיים אני שומע את נועם מתאושש מהנפילה הקשה
שלו וקם להרצל, לימים הרצל הפלאפל נאצי, וכך התנהל הדו-שיח:
"כוס אמא שלך!" פלט נועם את הקללה הכי עסיסית שמצא,
סססססססססססססטטטטטטטטטאאאאאאאאאאשששששש!
שתי סטירות עסיסיות נחתו על פניו של נועם!
"תשמור על הפה שלך!", אמר הרצל,(עוד הפעם במבטא התימני המסריח
שלו),
"זהו זה, חיקי (אני) תביא לי את הפלאפון",
"אתה עוד תראה, עוד יסגרו לך את המקום המסריח הזה",
אמר והתקשר למנייק...עכשיו אני יקפוץ לסיפור אחר, רק שתדעו
שלנועם ביפור ארוך עם המנייק, הכולל "עיכוב" לתחנה על ידי
המתלהב הזה שגמר את השרות שלו ונשאר כדי להיות "גבר", אז בלי
להאריך, לנועם ולמנייק סיפור ארוך ומלוכלך...
ובחזרה לסיפור,
אחרי חצי שעה שבהם נועם התהלך מול החנות לממכר פלאפל מסריח עם
חרקים (אבל לא שמעתם את זה ממני) הגיעו שתי מנייקים למקום, שתי
מנייקים מהסוג המסריח הזה, שגורם לך לחשוב שאתה צריך לעשות
רשיון לנשק רק כדי שתוכל להגן על עצמך, שתי תימנים מסריחים
כאלה, אבל אחלה גברים, דווקא בצד של נועם הם היו, והציעו לנועם
לבוא לתחנה ולהגיש תלונה, אבל הוא סירב ואמר שהוא יבוא אחרי
זה.
וכך זה עד היום, נועם עוד לא הגיש תלונה ובגלל זה הרצל חי
עכשיו באיום תמידי מהמנייק שיבואו ויסגרו לו את המקום.
ובגלל זה לימים הרצל נהפך לפלאפל נאצי, יענו כמו הסופ נאצי, רק
שלו יש את ה"פיצה ופלאפל של הרצל" (עם חרקים).