עצב וטירוף. דמעות זולגות על צלליות כהות. עיניים שהיו יפות
כל-כך. שידעו לצחוק בקול רם ובשמחה. הפסקתי לקרוא ספרים. אין
טעם. לא מזמן מצאתי ספר שמצא חן בעיני ולא רציתי להמשיך לקרוא
שלא ייגמר לי. הבושה הפולנית. רצונות לחברים. ואולי גם חברות.
מרים. ניתוח ושיקום. טיפול בשיער. אף אחד לא מספר ממש הכל. כל
אחד רוצה להיות נסיך. פעם היו חותכים עם תער והיום כבר אחרת.
זה כבר לא ממש עוזר והשיער חוזר לסורו. בשלב זה פעמיים חי
בירושלים. בוקר חדש בלי ג'ון לנון. פיטר המיל שר מדיכאון עמוק.
חנוך מרמרי היה סגן עורך עיתון ואני חנה הידועה מהכרמל שלא
מסוגלת לדבר עם הפריחות הצעירות. בוגרת האוניברסיטה. לא מצליחה
לפטפט על כלום. מתנשאת. מדוכדכת. האיש חייב לי. לא רוצה לגלות
מה נתתי לו, אבל זה לא כסף. כן, אימא בטלפון. היא כבר בת
שמונים וארבע אבל יש לה יותר שכל ממני. זה אוכל של זקנים. קשה
לעכל רק אם תסכימי לא להשמין. ואני רציתי לתת לו כל טוב. ארבעה
חודשים לא הכיר לי את החברים שלו. הדביק אותי במחלת מין שהביא
מאשתו הרוסייה של הרופא. אתה יודע לא משהו קשה אבל נסעתי
במיוחד לגניקולוגית שלי והבאתי כדורים. גם לבן זוג. והוא אפילו
לא טרח לקחת אותם. אמר שלקח אבל שלוש פעמים הדביק אותי. הסקס
אפילו התחיל להיות טוב. לא הסכים לנשק אותי. רק זונות לא רוצות
להתנשק על הפה. כן אימא, זה מופיע בויזה. לא. מאז שהיא קיבלה
התקפת לב הייתי מוכרחה לקחת את המכשיר הזה. עד היום לא הצלחתי
להבין איך הוא עובד. פעם יכולתי ללמוד ספר הוראות של כל מכשיר.
יש לי דווקא גישה טכנית.  
בוא אלי הביתה תראה לי איך גולשים באינטרנט. אף פעם אנ'לא
מכניסה אף אחד. תמיד אני אומרת שאימא שלי גרה איתי. אראה לך
איך אני מציירת. הבעיה שאני קצת ביישנית. לא שאיכפת לי לדבר על
זה. אבל אתה יודע הוא רצה להכניס לי בתחת. ניסינו דווקא כמה
פעמים. אולי החור שלי קצת קטן מדי. כי כמו שאתה רואה הישבנים
שלי מספיק גדולים. ואז ראינו סרט מחרמן נורא והוא החליט להביא
מרגרינה. מילא מרגרינה, אבל בטעם חמאה. הוא מילא לי את החריץ
בריח הזה שלקח לי שלושה ימים להיפטר ממנו. מה הוא חושב. לא
עולה לי דלק. וחשמל. ארנונה. ומים. גם סולר. בקיצור הוא הכניס
לי בתחת. עזרתי לו עם היד שלי לכוון כי הוא כל כך התרגש שרעדו
לו הידיים. ממש בושה לדבר על זה. עוד לא סיפרתי אפילו
לפסיכולוגית שלי. ואתה אדם זר. ודחף. חשבתי שאני מחרבנת במקום.
אולי שלוש הדיפות וגמר. מילא שהזין שלו קצת קטן אבל עבה. חשבתי
בהתחלה שמשהו יקרע לי. מיד אחרי שיצא הפלצתי. בחיים לא יצא לי
נוד כזה ששחרר אותי כאילו גמרתי. תענוג. החמור  ישב מאחורי ועף
לו לעין שפריץ של חרה מעורב בזרע של עצמו. צחקתי כמו מבדיחה
גסה של המדריך שלי בצופים. אחר כך הצעתי לו להתקלח ביחד. הציצי
שלי כבר נופל כמו שאתה רואה. נכנס איתי ביחד. צבט לי את הפטמות
חזק. זה כאב ונתתי צרחה. פתאום נעמד לו שוב הזין הקצר והעבה
שלו. אף פעם קודם לא מצצתי לו. שאלתי אם הוא רוצה לזיין אותי
שוב בתחת. לא. תמצצי. תפשתי לו בביצים שלא יברח. וגם שאם ידחף
לי עמוק מדי לגרון אוכל להתחמק. מצצתי לו איזה עשר דקות.
בינתיים המים זורמים כאילו הכינרת של אבא שלו. לא הצליח לגמור
אבל עשה כל מיני קולות משונים. פתאום התחשק לי לנשוך אותו.
בהתחלה נגסתי קלות. צעק. נתן לי מכה על הראש ככה מלמעלה.
נבהלתי נורא והפה נסגר לי כמו דוברמן על הראש של הזין שלו. הוא
צווח כמו תרנגולת שחוטה. גם השפריץ לו דם כמו המזרקה של אגם
בכיכר דיזינגוף. ירקתי מהפה חתיכה שמנה של בשר. היה לי טעם
נורא של ברזל חלוד בפה. כל המקלחת התמלאה כתמים אדומים והטמבל
החזיק בזין שלו וצרח. יצאתי מהמקלחת. מרטיבה את כל הסלון
ניגשתי לטלפון. דווקא ענו מהר הבני זונות של מגן דוד אדום.
אמרו שצריך לעשות לו חוסם עורקים שיעצור את הזרימה. וגם לחפש
את החתיכה החסרה. לקח להם המון זמן להגיע. שכב על הספה ולכלך
אותה. אחר כך בא שוטר ואמר שאני עצורה. התקשרתי לאימא ואמרתי
לה. השופט למחרת בבוקר שלח אותי להסתכלות. רק קצת דיברתי. אני
יותר משוררת וציירת. בכל זאת יש לי כבוד אני מהכרמל. בית הספר
הריאלי. והצנע לכת.  


רוחש שהיה חורש תככים שהיה חתרן בלתי נלאה.