אני מחכה כבר שבועות, והנה זה קרוב.
אכזבה משתקת, כאב חד בבטן, עוד שבוע לחכות, להתלבט, להתייסר
מספקות. כמה זמן עוד זה ימשך בלי שאני אהיה בטוחה במשהו?
זה לא קורה לי בדרך כלל, וזה גם לא משהו שצפוי היה שיקרה, אבל
אני רואה בך משהו שאין באף אחד אחר. משהו מקסים שמאיר את החדר
כשאתה ניכנס. משהו שמטריף אותי וגורם לי להשתגע מהציפיה לראות
אותך כבר.
אני לא יודעת מה זה הניצוץ הזה, הקסם הזה. אני לא יודעת את שמו
ולא יוכולה להגדיר אותו, אבל אני מרגישה שהוא שם, שהוא חזק
ושהוא מדהים.
אני בקושי מכירה אותך, אבל אני בטוחה שאני יודעת מי אתה. אני
מרגישה את הנשמה שלך, את הלב שלך דופק, מרגישה את מה שאתה
מרגיש.
והזמן עובר ונימשך, ועדיין לא יצא לי ממש להיות איתך. ועוד מלא
בעיות בדרך, ומשום מה אתה לא מתקשר פתאום, ואני דואגת ולחוצה.
ועכשיו תקוע אותך בבסיס לעוד איזה שבוע, ואני אפילו לא יודעת
מה קורה, ואני משתגעת כי חיכיתי ליום שישי הזה  כל השבוע הארוך
הזה ואפילו לדבר איתך אני לא יכולה.
ואולי הכל סתם אשליה יפה, וכשמתבוננים טוב רואים שהפיל הוא
בעצם זבוב ואני עשיתי מכל הסיפור היפופוטם. והכל תלוי מאיזה
כיוון מסתכלים, ולעזעזל למה אני עוד לא בטוחה מאיזה כיוון אתה
מסתכל?! ואולי זה פשוט מושך אותי להכנס לתוך משהו שניראה כל כך
יפה, אבל בעצם יכאב לי מאוד בסוף. ואולי זה פשוט מפתה להכנס
לתוך תמונה יפה, אגדה, ולאגדות תמיד יש סוף טוב.
ואולי זה ביכלל לא אתה, זה הרצון שתהיה, והכל לא אמיתי. אבל
לא, זה לא יכול להיות.  הרי מיליון אנשים באים והולכים
וחוזרים. ואני מבינה הכל ,ואני מרגישה, ואף אחד עוד לא גרם לי
לכזאת תחושה. ואם היתי רוצה סתם אגדה, לא משנה עם מי, לא היה
לי צורך דווקא בך.  ומה זה הדבר הזה שיש אותו רק לך?
אני קלטתי אותך, מהרגע הראשון, מהשיחה הראשונה. הית כל כך
אמיתי וכל כך אתה, ואני יודעת בערך מה עובר לך בראש, אני כמעט
בטוחה. ואני אוהבת את החשיבה שלך, ועכשיו אני רק מחכה.
אמרת שאתה רוצה ביחד, שאתה רוצה את כל מה שאני רוצה.
אז בוא, מלאך שלי, נהיה הכי ביחד בעולם, אני מבטיחה. נהיה
שותפים למשהו אמיתי כל כך, כלכך מדהים. ואני כבר כל כך מחכה
שפשוט אין לי מילים.