אלעד מה אוכל אותך בפה פתוח,
שירתך רכה היתה כמו עשב,
והשקט בו לחכת והצמר
אלעד אני זוכרת שרגשת בתוך אבן
אמרת:" אני כאן נורית, יהיה בסדר ".
אלעד מה אוכל אותך בפה פתוח,
חוזר אתה לא כאודיסאוס
נכנס פנימה ושוכח,
אלעד שנינו יושבים בחיבוק ידיים
ואין חיבוק וידי רועדות.
אלעד מה אוכל אותך בפה פתוח
לבשת את המדים הלכת לרמאללה
ועכשיו המילים הן קטנות.
אלעד, פרוק שלל שנאתך בתוכי
חדור למקומות הקדושים
אלעד, כי הפחד קוטף אותי כמו תפוחים
אלעד, ואולי יום אחד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.