לקולנוע הלכתי
על הרצפה ישבתי,
לפתע הרגשתי-
יד נוגעת בי
כמובן, נבהלתי,
לבכות התחלתי
כי בי לגעת לא הפסקת,
על דבר חוץ למלזיין לא חשבת.

כעת אינני מפסיקה על כך לחשוב,
אתה גרמת לי להרגיש כמו לכלוך שברחוב.

עכשיו על מה שקרה מנסה אני להיתגבר,
מתעודדת בעובדה שיכל לקרות יותר.
בלבי התפללתי שהסרט ייגמר,
כדי שמהסיוט אתעורר.

הסיוט לא נגמרף
הוא מופיע בחלומות,
אינני מפסיקה לראות את ידיך במשך הלילות,
ואתה בוודאי אונס אחרות.
ילדות צעירות ותמימות,
שאותך ללא רצון-
מספקות!

מקווה שבימים אלה אינך משוטט ברחובות,
אלא נמצא מאחורי סורגים או אוליי בבית קברותף
כי אם לי היה האומץ לדבר,
לא היית עושה זאת יותר.