אביגיל עדין / התעוררות |
כשבאותו המקום נפגשים?
ככבולים כולנו מגיעים
אל אותו השביל בין עצים ירוקים,
אל המקום בו חרוט שמך על גלעד אבנים.
האם ביובל כולנו שמחים
כששמות הנופלים נוספים?
באותיות שחורות על דפים לבנים
כטיפות דם על מצעים טהורים.
ואנחנו מקווים לימים טובים.
האם איננו זוכרים
את מקומם של רבים?
פוסעים אל מחוץ לגן הקברים.
מחשבות לא תרדופנה בחדרי חדרים.
קולם אולי נדם אך הם עדיין מכים בחיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|