הם שולפים עליי נשק, משתמשים בחרבות הצדק ובכל הטוב שבעולם,
יורים עלי באידיאולוגיות מתות וערכים קדושים וכל מה שיש לי זה
זרוע מצולקת ואגו נפוח.
בחלום בלהות הבנתי פתאום משהו על צדקת דרכי, כמה שהיא מעוותת
ולאן שהיא לוקחת אותי.
כשמישהו מספר בדיחה, עליי צוחקים ואת הרע שעשיתי, לא שוכחים
לעולם.
באמצע מלחמה להם כאילו נמאס, הם נוטשים, אוספים פצועים וממלאים
חורים בקיר ההגנה שלהם.
ורק אני שוכב מדמם, פצוע קשה רק בלי חובש. דם נוזל מפצעים
שגרמתי לעצמי.
וכשאני אמות, אמות לבד, עם האידאולוגיות המטופשות שלי שבקושי
מספקות לי חברה.
רק אני ואגו מנופץ. רק אני ותאוריות שלא עמדו במבחן המציאות,
וכמה שאני מת להיות עם מישהו, אבל כנראה שאמות לבד... |
