[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רוצה עוד
/
שמעתי אונס

היא חשבה שיום יבוא והיא תוכל לשכוח את הכול. איך הייתה הפעם
הראשונה שלה, איך הכול קרה כ"כ מהר, יותר מדי מהר. אך היא לא
תוכל, בגלל שזו הייתה החוויה המזעזעת ביותר שעברה בחייה, וגם
המשמעותית ביותר.

זה קרה מספר ימים לאחר יום הולדתה השש עשרה. היא חזרה משיעור
ריקוד שכמו תמיד נמשך עד מאוחר. לבושה רק בבגד גוף אדום וחצאית
רטובה מזיעה צעדה מעיין לכיוון תחנת האוטובוס. כאשר נכנסה לאחד
הרחובות הצדדים בהם הייתה מקצרת את דרכה לאוטובוס היא חשה
נשימה על עורפה. לפני שהספיקה להגיב תפסו אותה שתי ידיים
גבריות והיא הרגישה חום מתקרב אל אוזנה "את לא חושבת שתעברי
כאן כל שבוע לבושה ככה מבלי שאעשה משהו, נכון?" היא שמעה את
לחישתו ולא ידעה מה לעשות, היא רצתה להילחם לצרוח אך שותקה
מרוב פחד. לפני שהספיקה להגיב היא חשה מכה חזקה חזה מאחורי
ראשה והיא התעלפה.

כאשר היא התעוררה היא הרגישה את המטפחות שהיו קשורות אליה. היא
שכבה על משטח אבן, שתי ידיה היו פרוסות וקשורות וכך גם שתי
רגליה. פיה ועיניה היו חסומים גם הם במטפחות וכל מה שהיא ראתה
זה אדום בוהק. היא הרגישה שהיא עדיין לבושה בבגד הגוף אך
החצאית שלה נעלמה. היא החלה להתנועע ולבכות חרש, מנסה להגות
מילים. אך היא לא ידעה אם מישהו שמע.

היא שמעה דלת נפתחת, צעדים כבדים ומישהו כרע בין רגליה, מתחיל
ללטף את כולה. היא ניסתה להתנועע להבהיר שהיא אינה נהנית, שהיא
רוצה ללכת. אך הלטיפות נמשכו ואליהן הצטרפה לשונו של הגבר.
חודרת מתחת לבגד הגוף הצמוד באזור איבר מינה. היא החלה להיאנק
ובכייה גבר. כנראה שאותו זר לא אה את אנקותיה כי עם כל אנקה
הכאיב לה באזור שדיה. היא הפסיקה להיאנק, מקווה כי הכול ייגמר
במהרה כשהוא החל קורע בידיו את תחתית בגד גופה. הוא נע למקום
כלשהו אך מעיין לא ידעה לאן. היא לפתע שמעה "אל תדאגי, תישארי
שם ואת תהני, ממש תהני" מעיין רצתה לצרוח על אותו גבר כי היא
אינה תהנה ושהיא רוצה ללכת הביתה אך היא ידע שאין טעם. המטפחת
על פיה הייתה קשורה חזק והיא ידעה שגם אם פיה היה חופשי שום
צעקה לא תרגיע את הגבר הזר, אלא רק תעודד אותו.

היא שמעה מתכת נוגעת במתכת ואז הרגישה את המתכת הקרה על גופה.
הגבר הניח על בטנה מגש מסוג כלשהו והוא הרים מתוכו דברים. הדבר
הראשון שהרגישה היה הסכין שאיתו קרע הגבר את שאר הבגד שלה, הוא
זרק את הבגד רחוק ממנה ונעיין הרגישה חשופה בלעדיו, המתת
ויריכיו נוגעים בעורה החשוף וכל מה שהיא יכלה היה לשכב על
המשטח הקר ולהמתין לזוועה הבאה. מבלי לשלוט בכך היא החלה
להתרטב כמו באותן הפעמים שבהן הייתה חוקרת ומענגת את עצמה.
כנראה שגם הגבר שם לב מכוון שהעיר: "את רואה, אמרתי לך". וא
החל מכניס באיטיות כלי זר לתוך איבר מינה. זה כאב לה והיא זרה
להיאנק, הגבר הגביר את עוצמת פעולותיו עד אשר מעיין השתתקה
בשנית. ברגע שבו מעיין השתתקה הוא הוציא הכלי והניח אותו בחזרה
על המגש. את המגש הוא הוריד ממנה ושם בצידה. היא חשה אצבעות
נוגעות באיבר מינה ומפשקות אותן, ואז היא הרגישה חבטה שגרמה לה
לצרוח מתחת למטפחת שלה. הוא דחף לתוכה את כל איבר מינה שהיה
גדול בהרבה מאותו עצם זר שהוכנס קודם לכן. הוא החל מכניס
ומוציא את איבר מינו ממנה, לא שם לב לבכיה, אנקותיה, צרחותיה,
עד אשר גמר בתוכה.

כאשר היא חשה את הסילון טס לתוכה היא החלה מרגישה רעידות בכל
גופה. חום גופה עלה ואיבר מינה נטף, היא הבינה כי היא הגיעה
לשיאה. הגבר הזר צחק ויצא מתוכה. "וואוו בובה... גרמת לו לעמוד
שוב, איפה את רוצה את זה עכשיו?" היא החלה בוכה מניעה את ראשה
לשלילה. הוא התיר את הקשר מרגל אחת שלה וקשר את הרגל גבוה
מעליה.  הוא עשה זאת גם עם הרגל השניה ומעיין לא הבינה מה
קורה. היא לא הבינה מאיפה השלשלאות שבאו מהתקרה, היא לא הבינה
מה הוא רוצה ממנה, היא לא הבינה מה הולך לקרות כאשר הוא החל
מכניס את העצם הזר לישבנה. דוחף ומוציא ומעיין לא התאפקה וצרחה
בכל כוחה. כעבור מספר שניות שנראו למעיין כנצח הוא הוציא את
עצם מישבנה והחזיר אותו למקום. היא חשה בשנית אץ האצבעות שלו
מכינות את האזור לפגיעה, רק שהפעם האזור היה ישבנה והיא פחדה
ממה שעמד לקרות.

בשנית הוא החדיר את איבר מינו בכוח ולמרות פיתוליה הרבים לא
הפסיק עד אשר הגיע לסיפוקו. הפעם סילון הזרע שנשפך מתוכו אליה
לא גרם לה לגרום אלא לכאבים נוספים. בכיה שנרגע זמן מה קודם
לכן פרץ בשנית והיא החלה לחוש מעורפלת.

היא לה חשה כאשר הוא שיחרר את רגליה שהחלו מדממות כמעה. היא לא
הרגישה גם כאשר שיחרר את המטפחת מפיה ונישק אותה ברכות על
השפתיים. כאשר שיחרר אותה הגבר הזר ועטף אותה בשמיכה החומה
מעיין הייתה בעולם אחר.

היא חלמה שהיא במקום אחר... יותר טוב.. את החלום עצמו היא לא
זוכרת.. היא זוכרת שהיא קמה, לבושה בכותונת בית חולים ומוקפת
ברופאים, שוטרים ואמה. הדבר הראשון שהיא שמעה (הבינה) הייתה
שאלת החוקר המשטרתי. "מה את זוכרת?" "שמעתי שנאנסתי" היא אמרה.
אמרה והחלה לבכות







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לא בשבת!








ב"ה, מחזיר
בתשובה, בויכוח
סוער עם זה
שמאשר את
הסלוגנים!


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/1/02 15:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רוצה עוד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה