אביגיל עדין / זיכרון היותך |
ואתה עדיין יושב במרומים.
קולך נדם לפני ימים רבים,
אך זיכרון היותך מכה בפנים.
שום דבר לא ידמה לאותם הימים.
חברים אך מעט נשארו שזוכרים.
צעדים איטיים הולכים בשבילים
אל המקום בו הונחת למנוחת עולמים.
כבר לא מנגבים דמעות מבפנים.
אלו יבשו כשפשטנו מדים.
היום רק עומדים חיוורים ושקטים
ליד כמה אבנים המכסות
מה שהיה פעם, חיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|