רוח ערב ליטפה את פני צרובות השמש,
שועלים, עוברי-אורח, ניסו לחקות את השיבולת המתנועעת.
השמיים נצבעו בבת אחת בצבעי ארגמן ועננים החלו מופיעים,
אחד אחד, על רקע גדול של צהוב וכתום.
ואני, ליבי לא כאן.
אנוכי במקום אחר.
עיני מביטות בנוף החרמון המושלג,
אך מוחי משדר את הרי הגלבוע.
"עוד אשוב..." מלמלתי מבעד לשפתי הסדוקות,
וידעתי בתוכי שאת שומעת... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.