סבא שלי
הוא ישב בסלון בשקט, הקשיב לשיר ערבי ישן. אני באתי וישבתי
לידו על הספה הישנה. הוא חיבק אותי ונישק אותי על הראש.
ופתאום, אבא שלי, האדם הבוגר והחזק, החל לבכות. אני ישבתי בשקט
איתו עד שנרגע קצת. ולאחר שקט של מספר דקות, הוא שאל אותי אם
אני זוכר את סבא, ואני עניתי בחיוב, הרי הוא נפטר רק לפני שנה.
אבל אני מניח שאני הבנתי למה הוא שאל....
והאמת היא שכן זכרתי אותו, וגם אהבתי אותו מאוד. אני זוכר
שאחרי שהוא נפטר, אני שכבתי בלילה במיטה שלי. ופשוט נתתי
לדמעות לרדת, "למה אנשים הולכים?" אני מלמלתי...
אבל הוא לא היה סתם איש, הוא... סבא שלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.