הנערה מהכיכר

בוקר אחד התעוררתי מהורהר,
קמתי בשמש צהרים
ויצאתי לנשום אויר מהכיכר.
באיחור מדויק פגשתי נערה
שעל צדודית פניה
הטילה השמש קרניים.

"חלמתי עליך" היא אמרה,
עניתי "אני אמיתי",
בהיסוס הצעתי לה את כף ידי
והיא משכה בחולצתי.
כבר אז ידעתי,
שכוונתה להטריד אותי.

"עזבי את השרוול!" לחשתי לה.
"אני לא רוצה" הפתיעה,
"רק עוד קצת" ביקשה
מהצד המוצל של פיה.
"אקבל אותך בתום
ויחד נעוף אל ההרים שבדרום."

מעבר לשדות הגיע בריצה
צל אביה ההוזה.
צועק לה שתרפה מאחיזתה.
אהבת אמת לא הילכה בנעליו
ועכשיו היא רחוקה
כי כלל לא חשבתי עליו.