לורו של היער / האש והקורבן. |
ריחו עז והולם ונישא עם הרוח,
מכסה באדיבות את קברי המתים,
ונספג באדמה הלחה.
דבר מה שמן האש לא ירא,
ויקרב אל מגעה המלטף עד בכי,
היה מוכן בנפשו להסיר מליבה את בדידותה,
ונשרף עת חיבוקה,
עת נשימתה,
עת לחישתה,
והאש, ניזונה מגופו אוחז הנשמה,
והאש לא הרפתה,
נפשו נדמא לה,
היתה שלה.
וברדת הטל המחזה הסתיים,
והאש כבתה עם שחר,
והותירה חורבות בלכתה,
וכעת לא בדידות,
אלא חלל מחלום במקומה,
למען הבדידות,
נצרכת נפש חיה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|