ילדה של סרט, זו אני.
לא שאני ממש רואה המון סרטים, אפילו את שר הטבעות שממש ממש ממש
רציתי לראות עוד לא ראיתי.
אני גם לא ממש בקיאה בשחקנים ובמה שקורה סביבם.
אבל אני חייה בתוך סרט.
אני עוד לא בטוחה מי רואה אותו, או מי מסריט, אבל התחושה הזו,
שמישהו תמיד מסתכל היא ברורה כל כך , ומתגברת ככל שהזמן עובר.
וכמה שזה מפריע לי, כמה שבכל צעד שאני עושה אני מרגישה שאני
צריכה לשים לב למה שאני עושה בדיוק, לעמוד ככה, לזוז ככה,
לדבר, לשיר, לצחוק, הכל בדרך מסויימת, כמה שזה עוצר אותי- זה
גם נותן לי תקווה.
כי אולי זה מסוג הסרטים שיש להם סוף טוב? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.